"אחותי ג'קי", עונה 3, ימים ג' ו־ד', 19:30, הוט 3, הוט VOD
היא הדמות האנושית ביותר שתמצאו היום בריאליטי שלכם. היא זרקה את ישראל אבל מתה שיחזור. היא כבר לא סופרת אותו אבל הוא הגבר שלה. רק אם לא היה הכ־בוד הזה כפרה על אחותי ג'קי. הייתי מזמין אותה לדרינק במקום הכי פאנסי בבית שמש, אבל אני מפחד מישראל. אל תקנו את סיפור הגירושים הזה. אם תשאלו אותי, שום דבר עוד לא סגור שם. תשאלו מאיפה אני יודע? תסתכלו שוב בשיחה שלה עם ישראל על הגג. עושה פרצוף שלא סופרת אותו, אבל אחר כך, אחרי שהוא הולך, אומרת שהייתה לוקחת אותו חזרה לניסיון נוסף אם היה הראשון שמושיט לה יד. היא לא תגיד לו “בוא ננסה שוב". הכ־בוד לא נותן לה.
זו הסיבה שאני מת על ג'קי. זו הסיבה אני חושב שהיא הדמות האנושית ביותר בסרטי הדוקו־ריאליטי - או דרמה ריאליטי - או איך שתרצו לקרוא לזה - ובכל אופן ג'קי היא הדמות האנושית ביותר שנכנסת אלינו פעמיים בשבוע דרך המסך לסלון. הכוחות המנוגדים האלה שפועלים בתוכה, הנוקשות החיצונית מול ההשתייכות הרגשית החזקה לאבי ילדיה, והוויתור בשם הכ־בוד. לא תמצאו כזה באף פיקשן טלוויזיוני. שם ההחלטות הן חד־משמעיות. אין זמן להתחבטויות. צריך לסגור מעגל חיים, אהבה, שנאה, לידה, מוות, הכל ב־90 דקות. ג'קי היא בן אדם. בשר ודם ולבטים וטעויות. היא אנושית. כמונו. כמו בחיים עצמם. ככה בעצם צריך לקרוא לסדרה - החיים עצמם.
אפשר לנהל ויכוח מר על תרבות הכ־בוד הזו, אבל הוויכוח, כדרכם של ויכוחים, יהיה מיותר. הכ־בוד נטוע עמוק בסביבתה של ג'קי ובדרך התקשורת שלה עצמה. אז התקשורת מוגבלת, נעשית בצעקות, אחות כמעט אינה מקשיבה לאחרת, אבל איכשהו, מתחת לפני השטח, המגע מתקיים. מעניין להשוות את משפחת אלחרר למשפחה הטלוויזיונית השנייה שלנו - הבוזגלוס. גם הם צועקים, ומתחת לפני השטח מבצעים הבוזגלוס את הפעולה ההפוכה מזו של משפחתה של ג'קי - הם בורחים מקשב, מתקשורת בין־אישית שיוצרת מגע. הטריק של הבוזגלוס הוא צחוק גדול. כולם מחליקים כפיים, כולם מעבירים דאחקות עד הגג, כולם צוחקים בלי הכרה. אולי האבא יעקב לא צוחק, אבל הוא ממילא מקשיב רק לעצמו.
עם ג'קי זה עובד אחרת. את הדיון - בצעקות או ברגע שפוי יותר - היא שומרת כל הזמן בכיוון. תחת "לא אכפת לי, תעשו מה שאתן רוצות" אכפת לה ועוד איך, והיא מרשימה ביכולת שלה לנווט את הדברים למקומות שאליהם היא רוצה להגיע. אז "לא מעניין אותי", צועקת, נגיד, שמחה, או הודיה, או פאריה, ובסופו של ויכוח הן עושות בדיוק מה שג'קי רצתה ותכננה. מתחשק לך להריע לה, בראבו ג'קי. גם כשהיא מקנאה לאחותה במסעדה בשוק צפון, מתחשק להריע לה. היא אנושית. היא הפועלת של החיים האלה. הנמלה החרוצה שלהם. גם אם היא מותשת ועצובה כי היא לבד עכשיו, אחרי שישראל עזב.
לראות או לוותר: לראות. כפרה על ג'קי.