אחרי עשרות שידורים של אופירה וברקו, די נמאס לי. נמאס לי לשמוע את הדציבילים הגבוהים באולפן שלאוזניים רגישות הם כמעט כמו מפגע תברואתי, אבל הכי נמאס לי מהסגנון שמצפצף על תרבות ההקשבה.
אתמול זה בא לידי ביטוי מספר פעמים בקטעים שיכלו להיות מעניינים, וצמד החמד שלנו קטע את האורחים דווקא באותו חלקיק משפט שרצינו לשמוע את המשכו. זה קרה כשרונן צור, היועץ האסטרטגי של "כחול לבן", שהוזמן לפאנל עם כתב "הארץ" חיים לוינסון ומגיש הרדיו יותם זמרי, והיה בעיניי הדמות הכי ערכית ומוסרית מבין השלושה, נקטע באמצע המשפט על ידי אייל ששאל אותו מדוע זה כורח המציאות שפוליטיקאים יהיו שקרנים.
לפני שצור הספיק להביע את דעתו, אייל כמובן היה צריך לקפוץ ולהסיט את השיח אל עצמו, ולהגיד בפעם המיליון שהוא מחפש מנהיג ישר. וואו. כמה מקורי. מי מאיתנו לא רוצה מנהיג ישר? אז לכל הרוחות, שאלת שאלה, תן לאדם שבקיא בעניין, לענות.זה קרה שוב כאשר אותה מומחית בקריאת שפת גוף, עמדה להגיד משהו שנשמע היה מסקרן לגבי שפת הגוף של ברקו, ושוב אופירה, כמו ילדה שנדחפת בכוח בתור לקבל מתנה מסנטה קלאוס, רצתה שהמומחית תפענח את שפת הגוף שלה.
לפעמים נדמה לי שאני צופה בסדרה "החבובות", עם כל ההמולה והצחוקים מסביב, רק שאותה סדרה, לא התיימרה להיות מעבר לקומדיה פרועה ואבסורדית. ברקו ואופירה מתיימרים לדון בנושאים רציניים, אך במקרה הטוב, מגרדים רק את השכבה החיצונית, במקום לחדור יותר לעומק הקורה.
אז כן, מאסתי בסגנון. ואז תשאלו: למה, אם כך, את ממשיכה לצפות? התשובה פשוטה ואמרתי אותה בעבר. מכיוון שעדיין ממשיכים לעלות אליהם לרגל, אנשים שמייצרים עניין. ולכן, כל מה שנשאר לי לעשות הוא לשלוף עם פינצטה את הרגעים היותר מוצלחים, שאיכשהו הצליחו להתחמק מהדחף הבלתי מרוסן של הצמד להשתלט על השיח.
והיו כמה רגעים כאלה. אחד מהם היה כאשר רונן צור פנה לשדרן הרדיו ואוהד בנט יותם זמרי, והגיב לו בעניין הסלחנות שהוא מפגין לאחרונה לגבי החברות בין מנסור עבאס מרע"ם לראש הממשלה: "אתה, מתפתל כל כך הרבה כמה זה בסדר לשקר", והמשיך ועקץ, "אם גנץ היה לפתע קושר קשרים עם מפלגה ערבית אתה היית טוען שגנץ כרת ברית עם החיזבאללה". הוא העיר בציניות לאותו שדרן שאולי כדאי לו להצטרף למפלגה של ניצן הורוביץ, אם לפתע הוא הפך להיות כזה אוהד של רע"ם.
ואז רונן צור הבליח עם אמירה מעניינת ששקרים רק גרמו להחלשתו של הימין, כי בגללם בנט וליברמן התנתקו מהליכוד. סוף סוף, מישהו מנתח בצורה רציונאלית את תרבות השקר שלצערנו כבר התרגלנו אליה, ואומר שבסופו של יום היא לא משתלמת. הוא דיבר על הצעד האמיץ שעשה גנץ למרות שהוא נתפס כחלש, כאשר סיכן את הקריירה הפוליטית שלו וחבר לליכוד, ושהפעם הוא עשה צעד אמיץ אף יותר ושוב מסכן את הקריירה הפוליטית, כשהוא מוכן ללכת לבחירות ובלבד להילחם על עקרונות שחשובים לו. שמעתי את רונן צור בפאנלים שונים, והוא לטעמי נמצא כמה רמות מעל אחרים שיושבים איתו בשולחן. חבל שאדם כמוהו לא חוזר לפוליטיקה. ההפסד כולו שלנו.
רגע אחר שנקלט בזכרוני היה כאשר המפענחת של שפת הגוף, שכמובן לא חסכה שבחים מהצמד ואמרה שהם נורא רגישים (אולי לעצמם?), העזה בכל זאת להציע לאופירה שתוריד את היד שהיא נוהגת להחזיק במותנה, כאילו היא מתריסה לא להתקרב לטריטוריה שלה. נו שוין. מה חדש תחת השמש?
ברקו חשב שמנסור עבאס שאף הוא הוזמן לאולפן, הוא צבוע. ממש לא. בינתיים הוא אחד האנשים הכי לא צבועים שהגיעו לאולפן. המוטו שלו והוא לא מתבייש בו: לא מעניין אותי ביבי או גנץ, מי שיתן יותר, יקבל יותר. וכי מה ציפיתם ממי שמתכחש לקיומה של ישראל? שיהיה אכפת לו מי מנהיג אותה?
רגע מבדר קרה כשאופירה שפכה שבחים על סטטיק ובן אל, והסתבר שכל אליה וקוץ בה. סטטיק לא ציפה שבצד השבחים, היא תכין לו הפתעה מביכה בדמותה של ארוסתו שהגיעה לאולפן בתחפושת של יעל מ"הזמר במסכה", ושהוא לא יזהה אותה על פי הרמזים. ברקו, שחושב שהוא אלוף הבדיחות בכל מה שקשור ליחסים בין בעל ואשתו, רמז לשרית הארוסה שכדאי לשקול חתונה עם מישהו שלא מכיר אותך. נקווה שסטטיק לא יצא נעלב מכול הסיפור, כמו ליאון רוזנברג שלפני שבוע יצא מבואס כאשר ברקו לעג לו (לא באילו המילים) שבבית הוא הולך זקוף מתחת לשולחן.