לרגע כמעט שכחנו שיש מנצח בסוף. אחרי משדר מוזיקלי של שעתיים, שלישיית הגמר נחשפה וגילתה כי צדקנו מהרגע הראשון. וגם: התרנגול השרמנטי זכה כצפוי במקום הראשון. טוב, מה ששלו שלו. אמש אזרחי ישראל היו מפוצלים במחלוקת מהגדולות שידעה המדינה. לא, אני לא מתכוונת ל"כן ביבי", "לא ביבי" – אף על פי שגם כאן טמונה אידיאולוגיה מסוימת, אלא כמובן על ההחלטה האם לצפות בגמר "הזמר במסכה" או בפתיחת העונה של "האח הגדול".
פלח מסוים באוכלוסייה נשאר נאמן לתוכנית שכבשה אותו והעיקה עליו בו זמנית – והיה חייב לוודא שהתרנגול הוא אכן צחי הלוי, וחלק אחר מאס בתחפושות המשונות וערק לערוץ המקביל אל תחילת התוכנית שעתידה לפלג, להסית ולהכעיס אותנו בחודשים הקרובים. על החלק השלישי שנהנה להכריז "עזבו אותי מהתוכניות המפגרות שלכם" כדי לא להצטייר שטחי – אבל בפועל מתעדכן בחשאי האם השפירית היא באמת רינת גבאי לא אטרח לדבר, ברשותכם.
אז בין אם אתם פה כדי להתעדכן אחרי שבחרתם במתחרה או שמא באתם לבדוק אם גם אני נמסתי מהריקודים של צדי צרפתי בנאמבר הזכייה של תרנגולנו – כיף שבאתם. הגמר הגדול של "הזמר במסכה", טור אחרון לעונה, מתחילים.
המשימה של ההפקה לא הייתה פשוטה: בזמן שהמתחרים יכולים להעביר משדר שלם על חוקים חדשים, כניסת דיירים וכיו"ב – כאן יש רק שלושה מועמדים ושעתיים שלמות למלא. מה עושים? בשעה וחצי הראשונות הפוקוס כולו על התחרות, הקצב מהיר, משחילים מחרוזת שירים של סטטיק ובן אל וממעטים בפרסומות – שמא תבחרו לערוץ המקביל, ובחצי השעה האחרונה, עת עתידים להכריז על המנצח – מפציצים בחסויות כדי לגשר על הפער. אז מה קרה אתמול?
הגמר נפתח בביצוע מתוק להפליא של שלושת המועמדים ששרו את "Say My Name" (מאוד מתאים). מיד אחר כך החל החלק הראשון, בו צפינו בקליפ הרמזים האחרון עבור כל מתמודד ולאחר מכן בביצועי הגמר.
שני הביצועים הראשונים היו אדירים, לא פחות: התרנגול עלה עם "Don’t Stop Me Now" ויצר אווירה מחשמלת באולפן. כשהוא מוקף בזמרי ליווי ונגנים, הוא סיפק את אחד הביצועים הטובים של העונה, אם לא הטוב שבהם. מבחינה ווקאלית, קולו של צחי נשמע בבירור, כך שהעובדה שהשופטים לא אמרו את שמו פה אחד נותרה תמוהה למדי. וכן, סטטיק ובן אל, אני פונה בעיקר אליכם (ואל הדרקון שישב לבן אל על הכתף, שלאור מידותיו ראוי להיחשב כאחד מהשופטים).
בהמשך, עלתה השפירית והמשיכה את המסיבה כששרה את "Where Have You Been". היא נעה בחופשיות והנאה צרופה על הבמה והייתה מוקפת ב"מיני שפיריות" ששידרגו את האווירה והפיחו בו אנרגיות נוספות.
לעומתם, ובניגוד מוחלט – הפלאפל סיפק ביצוע בינוני, בלשון המעטה, לשיר היפהפה "seven years". למעשה, זו לא ממש אשמתו שכן הפלאפל מעולם לא הצטיין כווקאליסט עולה, אבל לרוב בחירת שירים טובה, קצב ורקדנים שידרגו את הנאמברים שלו. הפעם, הוא עמד כמעט יתום, נראה לא-מאוד נינוח והופעתו הסתכמה כשלוש דקות משמימות ומיותרות שנראו כמו מזימה של ההפקה כדי לקדם את השניים הנכונים לשלב הבא. אז נכון, לכולם היה ברור מי יעפיל הלאה, אבל מנימוס תוסיפו איזה רקדן או שניים. הניגוד הזה היה פשוט קיצוני.
כצפוי (מילה שכנראה תחזור על עצמה הרבה היום), הפלאפל מצא עצמו כמודח הראשון בערב ואורי ששון נחשף לעיני כולם. אופירה הגדירה אותו כ"תעלומה הגדולה של התוכנית" והיא צודקת, אבל לא מהסיבות הנכונות שכן הפאנל לא הצליח להיסגר על זהותו בעיקר משום שהוא, ובכן, לא כל כך מוכר. לדאובננו, כמובן. בכל זאת, מדליסט אולימפי. אבל אני בספק אם אפילו אמא של ששון הייתה מזהה אותו רק דרך הקול, לא משנה כמה מוכשר, חרוץ ואינטליגנט הוא יהיה. מה לעשות שאנחנו חיים בעידן בו אמור לי כמה עוקבים יש לך ואומר לך כמה אתה מוכר?
החלק השני החל וציפינו מהביצועים של השפירית והתרנגול להצטיין אף יותר, אבל למעשה, שוב היה ברור מי עתיד לזכות ומי תסתפק במחיאות כפיים ו-500 "וואו" מאת צ. צרפתי.
הביצוע הראשון היה של השפירית, בלדה קלאסית ("All By Myself") שהראה אמנם הראה יכולות קוליות מרהיבות אבל לא יכול היה להתחרות עם הביצוע של התרנגול ל-"Alive" הפנומנלי של Sia שהראה באופן חד משמעי שהוא הפרפורמר הכי טוב, הווקאליסט הכי טוב ובגדול, הליהוק הטוב ביותר של התוכנית הזו.
מנקודה זו בערך החלו דקות ארוכות ומייגעות של מיליון "מי זה" ועוד שני מיליון פרסומות (חברים, כשאומרים '2 דקות פרסומות', נהוג לקיים את ההבטחה) ובסופן גילינו מי יזכה בפרס הגדול. סתם, אין באמת פרס, אבל גם על זה כדאי לתת את הדעת: למה באמת אין פרס? לא שאני דואגת למצבם הכלכלי של הידוענים שהגיעו להשתתף בתוכנית, אבל אפילו פרס סמלי שייתרם למקום שייבחר על ידי הזוכה היה מוסיף אלמנט חיובי לאירוע, מלבד הררי הטראש שטמונים בפורמט הביזארי הזה.
בקיצור, כפי שחזינו, שיערנו, ואמרנו מהרגע הראשון – התרנגול, הלא הוא צחי הלוי, זכה. לפני כן עוד נחשפה כמובן רינת גבאי, וסיפקה נאום העצמה 'אמדורסקי' סטייל. אם אשים את הציניות בצד, אני באמת שמחה בשבילה שהיא חשפה את היכולות הווקאליות 'הבוגרות' שלה בפני הציבור, כפי שייחלה כך כך. האם התוכנית תעזור לה עכשיו למלא זאפות ואמפי שוני למיניהם (לכשיחזרו)? אני בספק, אבל אפשר ליהנות גם ממנו בינתיים. ושיסלח לי אלוהים שלא ממש יכולתי להתרכז בנאום, כאשר תהיתי איך בין כל אנשי הצוות ששהו שם – אף אחד לא יכול היה לומר לה שהשיער שלה פרוע להחריד בזמן הנאום המרגש.
הדקות האחרונות הוקדשו לניצחון של הלוי, ניצחון שכאמור הגיע לו שכן הוא באמת אדם מוכשר מאוד וראוי להיות מוכר יותר כזמר (אהבתי גם את סגירת המעגל לאחר ההפסד בגמר The Voice). כדי לחתום את הערב קיבלנו סשן אחרון של מחמאות ושבחים, אבל ברשותכם, אין ספק כי הרגע היפה ביותר היה בו החסידה החסודה, אשתו, לוסי, הגיעה לבמה לברך והשניים התנשקו מול המצלמות בפריים טיים טלוויזיוני, עת מאות אלפי אנשים יושבים וצופים בהם. אחרי כל מה שעבר הזוג הזה, היה זה רגע קסום של In Your Face ושמחתי מאוד בשביל השניים האלה. כמו כן, הלוי זכה בגביע. אין ספק שזה היה שווה דקות ארוכות של להזיע מתחת לכרבולת.
זהו, חברים, קולטים? 20 פרקים של "הזמר במסכה" מאחורינו: אלפי פרסומות, מאות פאנצ'ים לא מוצלחים של שחר חסון, עשרות ביצועים טובים יותר ופחות, 14 ידוענים ששרים סביר פלוס וצדי צרפתי אחד שרוקד כל כך חמוד ברמה שבא לי ללהק אותו ל"רוקדים עם כוכבים", אם תחזור בקאמבק מפתיע. היה ארוך, צבעוני, כייפי לפעמים ולעתים מייגע – אבל נגמר. ונסיים בתקווה שיום אחד אשמע את צמד המילים "מי זה" ולא אתחיל לחזור עליו 40 פעם בהתרגשות. היה כיף, תודה שהייתם. ניפגש בעונה הבאה!