אני לא מומחה גדול באינסטגרם. למען האמת אני אפילו לא יודע להשתמש בפילטרים. אבל בתקופת הקורונה יצא לי לבלות לא מעט זמן בפלטפורמה הזו כדי לדוג כתבות רציניות לעיתון ובאופן טבעי עקבתי אחר לא מעט סלבס ומעשיהם ברשת.
אם יש מישהי שריגשה אותי מאד לאורך התקופה הזו היא מורן אטיאס, השחקנית הבינלאומית שתמיד הייתה גאווה ישראלית בחו"ל (ואני אפילו זוכר שהוקסמתי מביצוע נשכח שלה יחד עם יאיר ניצני לשיר עתיק של ריטה פאבון – ZUCCERO מימי פסטיבל סאן רמו האיטלקי) הפכה בעיניי בתקופה הזו להתגלמות הישראליות בשיא תפארתה, יופייה ובעיקר כוחה.
לא רק בגלל הסטוריז (לפחות לזה אני יודע להיכנס) שהיא מעלה ממחלקות הקורונה ובתיעוד רגעים יפים של הרחוב הישראלי והמציאות היומיומית שרחוקה מאבק הכוכבים הנוצץ שסלבס במעמדה לרוב משתפים, אלא בזכות האותנטיות, הטבעיות והקסם הכל כך צברים שהיא מעבירה אותם ומגדירה מחדש, לדעתי, את המונח "פטריוטיות".
לא מזמן קראתי כי היא פרסמה שהחליטה להפוך לתושבת חוזרת וזה מעורר השראה בייחוד בתקופה בה ישראלים רבים מחפשים לברוח, אטיאס שיכולה לגור בכל מקום שהיא רוצה בעולם, בוחרת לגור דווקא פה במקום שהוא לא הכי קל בתקופת הקורונה (ובכלל).
אבל לא בגלל זה היא ראויה להיות כוכבת מדור "מילה טובה", אלא דווקא בגלל כל ההוויה שלה: בצניעות ובכנות אמיתית היא מציגה לנו את הישראליות בצד היפה והאסלי שלה ולא מהססת גם להעלות תמונות "רגילות", דהיינו ללא איפור או פילטרים מוגזמים – אלא להראות שלפני שהיא כוכבת, דוגמנית, שחקנית ואושיית רשת שעשתה זאת בגדול (עוד לפני עידן האינסטגרם) – היא קודם כל ישראלית.