קורין גדעון היא משב רוח מרענן על המסך שלנו. אם תהיתם איך היא פרצה במהירות לחיינו וכבשה את הזכיינית קשת, אמש קיבלתם את התשובה. יש לה את כל מה שנדרש בכדי להוביל פרונט: היא יפהפיה כמו בת כפר טבעית ומשוחררת, אותנטית, נעימה וקלילה, עם חיוך מתוק כזה שבא לך לראות כל הזמן. נעים לשמוע את קולה ואת תוכן הדברים והמסרים שפיה מנפיק, היא נוף חריג על מסך שמלא במגישים ומנחים שמתאמצים, מתאמצים מדי. אצל גדעון זה מרגיש כאילו הכל זורם לה בטבעיות.
אמש היא בלטה במיוחד בסרט הדוקומנטרי החדש שלה, "מחפשת תשובה", העוסק בחינוך וגידול ילדים בבית מעורב חילוני-חרדי. דילמה סבוכה שגדעון ובעלה חילי סורוצקין נאלצים להכריע בגינה לקראת הלידה של בתם הראשונה.
כשנאמר לי שעלי לכתוב טור ביקורת על סרט העוסק בחינוך ילדים דתי או חילוני, פיהקתי משעמום, כך שלגמרי הופתעתי שצפיתי בסרט בשקיקה, גמעתי כל פיסת מידע שסופקה לי על עולם חדש ולא מוכר, והרגשתי שנותרתי עם טעם של עוד. הדילמה של איך לחנך ילדים היא נושא שנמצא על סדר יומה של כל משפחה, אבל ההחלטה להכריע בין חינוך דתי לחילוני בבית מעורב, פונה לפלח שוק מאוד קטן שאני כמובן לא משויכת אליו. למרות זאת הסתקרנתי לראות את ההבדלים, ואפילו למדתי דבר או שניים על היופי בחינוך דתי שאולי אף אאמץ במשפחתי.
הסרט הדוקומנטרי של גדעון מזכיר את אותן יצירות משובחות של שידורי כאן 11, שנותנים לאחרונה פייט הולם לזכייניות הגדולות שידעו ימים יפים יותר של תוכן איכותי. הסרט עשוי היטב, חושף את חייה האישיים של המגישה, את משפחתה החמה והליברלית, את משפחתו החרדית והמקסימה של בעלה, שהגיע מעולם מקביל ושונה לגמרי מעולמה של גדעון. שונה לגמרי, אבל כ"כ דומה, כי בסופו של דבר הכל לא מסתכם במסגרות החינוך, באיסורים לעומת חופש הבחירה, אלא בעיקר בערכים שההורים מקנים לילדיהם.
הראיונות שגדעון ערכה עם משפחות מעורבות או חרדיות היו בדיוק במידה הנכונה, וסיפקו לנו ראייה מרחבית לכל הפלחים והצדדים והשוני בחינוך הדתי-חילוני. גדעון הייתה שם בשביל לשאול את השאלות הנכונות בזמן הנכון ונתנה למרואיינים להגיד את מה שרצו. בכל המשפחות התרשמנו כי אין כפייה, וכל ילד יזכה בסופו של דבר לבחור את הדרך הנכונה עבורו.
כמו כן הועלו סוגיות חשובות על ידי אחיה של גדעון, בנוגע לזהות מינית, שלא מקובלת בעולם החרדי, וגם גדעון העלתה לסדר היום שאלות בוערות בנוגע למעמדה של האישה ועל חוסר השוויון בעולם החרדי. אך הצדדים סיפקו גם תשובה שעשויה להתקבל על הדעת כל עוד היא מגיעה ממקום של רצון ובחירה ולא השלמה דרך כפייה.
מה שכן היה חסר בסרט זה קצת רקע על היחסים בין קורין לחילי, על הדרך בה הם בחרו לנהל את הבית בסוגיית החילוני-דתי. לא ניתנו תשובות לשאלות כמו האם חילי חזר בשאלה כי אינו חובש כיפה, אלא רק במפגש עם הוריו.
לבסוף נבחרה הדרך הרצויה לשניים לחינוך - דרך הביניים, איפשהו באמצע. לא תובנה מפתיעה במיוחד אך הגיונית ונכונה לכל דבר בחיים.