ואוו, ההיכרות שלי עם אלינור צוקרמן זורקת אותי כמה שנים אחורה כשהכרתי אותה בעיקר כתחקירנית עדינה, קצת ביישנית ומאד נחמדה ורצינית. הדבר העיקר שבלט אצלה אז הייתה התשוקה לעשות את עבודתה על הצד הטוב ביותר, הצמא ללמוד, להתפתח, להתרחב ולא לוותר על הבאת התוצר הטוב ביותר.
עם השנים צוקרמן התפתחה יותר ויותר, התקדמה במקצוע, צברה ביטחון עצום וניסיון רב והשפשוף הזה רק עשה לה טוב. יוצא לי לעתים לצפות בכתבותיה ולשמוע את קולה כמראיינת חדה, שנונה ומכבדת ואני נמלא גאווה בכך בכל פעם מחדש כי היא מביאה למסך זווית מרעננת, מעניינת, מסקרנת וארוזה היטב שלא משאירה ולו רגע קט של שעמום באייטם (מה שאינו מובן מאליו באייטמי חדשות באופן כללי).
הסיבה שבחרתי להקדיש לצוקרמן את מדור "מילה טובה" הנוכחי היא בזכות הכתבה ששודרה לאחרונה במהדורת חדשות 12 על מאיה ווישניאק ז"ל שנחנקה למוות על ידי בן זוגה. הרגישות והעדינות אך גם העוצמה והאמוציות שבעזרתן צללה לתוך התחקיר הכניסו אותה בעיניי באופן "רשמי" לליגה של הגדולים (למרות שבעיניי היא הייתה שם עוד לפני הכתבה).
חשוב שיש כתבות ועיתונאיות כמו צוקרמן שמטיחות בפנינו את האמת בפרצוף, גם אם היא לא הכי נעימה לנו לשמוע. היא עושה זאת היטב וראויה לכל שבח על כך.