"שקופים", ימי א' וב', 20:30, הוט 3 והוט VOD
לפני מי זוכר כמה מערכות בחירות המציא אריה מכלוף דרעי את מעמד “השקופים" - כל אלה המשתייכים למעמד כלכלי נמוך - האנשים שבני המעמדות הגבוהים יותר חולפים לידם ביומיום ולא משגיחים בהם, בוודאי לא מתעניינים ברצונותיהם ובמצוקותיהם.
עברו מאז כאמור מי יודע כמה מערכות בחירות, דרעי המשיך לשמר את מעמדו הפוליטי, המשכורת והג'ובים לחלוקה, והשקופים, ככה נראה, הפכו לשקופים עוד יותר. “שקופים", שעלתה השבוע בהוט 3 ובהוט VOD, היא סדרה קומית, סאטירית, צורבת, המספרת בצורת פיליטונים קצרים את סיפורן של אותן דמויות שהחולפים ברחוב או בכניסה לקניון ולסופר לא משגיחים בהן, אבל הן בהחלט נושמות וחיות, גם אם מתוך קשיים גדולים.
כאמירה חברתית, הרעיון הוא מעניין. אם אתם לא תשימו לב אלינו, אומרים השקופים - ולמעשה יוצריהם ששמים בפיהם את המילים - אנחנו נצעק ונכריח אתכם להבחין בנו. הביצוע, איך לומר, מוצלח פחות. מצד אחד יש בו גאוניות: לקחת ענקי קומדיה כמו יובל סמו, אלי יצפאן, גורי אלפי - ולהפוך אותם לטיפוסים הלוקחים חלק בסצינות משמימות בזו אחר זו, שהדאחקה בהן אפילו לא מעלה חיוך, אם כבר מעוררת אי־נוחות - לזה צריך גאונות.
זה מה שמתרחש על המסך, אם הדבר לא מובן: שעמום חסר פואנטה, שלרגעים גורם לצופה להתפתל באי־נוחות על הכורסה, בקושי התחלה של יצירת מעשה ההומור, שהיה צורך לחזור ולעבד אותו פעם ועוד פעם ועוד פעם לפני שמתחילים לצלם, ורק חוסר סבלנות וקוצר רוח גרם ליוצרים לשלוח את החומר הלא בשל הזה להוט כדי שיעלו אותו לשידור.
והם הרי יודעים ליצור קומדיה. אלי בן דוד, אדר מירום ועומרי עמית ("בובה של לילה") כבר עשו את זה בעבר ובגדול. וצוות שחקנים כמו שקיבלו לרשותם כעת (סמו, יצפאן, גילה אלמגור, תיקי דיין ועוד 20 שחקנים בערך) הוא חלום של כל יוצר. והלוקיישנים לצילום והתפאורה היו עזובה מעוצבת לתפארת. הם פשוט היו קצרי רוח. הם לא חשבו על הרעיון עד הסוף. פה ושם הבזיק פאנץ' שהעיד שיש את זה ליוצרים. אבל הסך הכל הוא עוד תוכנית הומור ישראלית לא מצחיקה. הסך הכל ראוי לגמרי להיות שקוף.
לראות או לוותר: לא לראות. סתם מעיק.