"לופן", נטפליקס
אל תקנו את ההתרגשות סביב "לופן". לא רק שיש שפע סדרות טובות ממנה, גם כעומדת בפני עצמה היא לא שווה את הרעש. אסאן דיופ (השחקן עומאר סאי, המטפל הנהדר מ"מחוברים לחיים", בתפקיד שמגמד את יכולותיו) הוא בנו של מהגר מסנגל שהופלל על לא עוול בכפו לפני 25 שנה בגניבת מחרוזת יהלומים, והתאבד מרוב בושה בתא כלאו. אסאן, שאביו החדיר בו את האהבה לספרי ארסן לופן, הפורץ הנוצץ, מחליט להפוך לשודד בעל אלף הפרצופים על פי השראת לופן המפורסם, כדי לנקום במי שהפלילו את אביו והביאו למותו.
אנחנו לא רואים אותו נעשה כזה. יום אחד אנו פוגשים אותו כבדרך אגב בדירה עם מחשבים משוכללים (מתישהו הוא למד להיות גם האקר), שפע פסלונים שעל פיהם הוא כנראה בונה את פרצופיו השונים אף על פי שמלבד אירוע אחד הוא מופיע כל הזמן עם פניו שלו. ביום אחר הוא מתכנן בשתי דקות שוד בלובר עם כמה פושעים שקודם רצו להרוג אותו באיזו מיני־עלילה מיותרת.
הוא נכנס לכלא לדלות פרטים מאסיר גוסס ונמלט מהכלא בקלילות כאילו חזר מהמכולת שאליה קפץ לקנות ביצים. הוא משתתף בפרק שלא מתעלה על איכויות אופרת סבון במפגש עם עיתונאית זקנה שמגיחה לעלילה, מתאבדת, הוא מיילל קצת ושוכח אותה ושלום על ישראל. ומעל הכל, מתברר דרך אגב, שהפורץ הנוצץ נהג לבגוד באשתו.
“לופן" היא סדרה לא מהוקצעת, לא שוטפת, מתקדמת בצליעות גסות כמו רכב עם סתימת דלק. באיזשהו מקום השוו אותה לסרטי אושן - מה אפשר להגיד על כך: אוי למקלדת שהוציאה מילים כאלו תחת מקשיה.
וכדי להוסיף תקלה על איכות הסדרה עצמה, חילקו נטפליקס באורח תמוה את עשרת פרקיה לשני בלוקים של חמישה חלקים ושחררו להקרנה רק את חמשת הראשונים. למה? כנראה שכובע. הסבר אין.
אם רק היו יוצרי הסדרה משאירים את הרעיון הטוב במקורו לבעלי מקצוע טובים יותר, נגיד אמריקאים, אפשר היה להוציא תחת הידיים מוצר משופר הרבה יותר. אבל כנראה שככה זה פורצים, גם אם נוצצים מאוד: הם תמיד משאירים בלגן אחריהם.
לראות או לוותר: אפשר לוותר בקלות. את "חזרות" ראיתם כבר?