"שטח הפקר", ימי ה', 21:00, הוט 3, VOD
במונחים ישראליים, ובעצם גם במונחים בינלאומיים, “שטח הפקר" היא ענק טלוויזיוני. היא עלתה החורף לאוויר בלא פחות מ־67 מדינות, זכתה לשיאי רייטינג, לביקורות מצוינות בסגנון של “חובה לצפות בה", זכתה בפרס “סדרת הדרמה הטובה ביותר לשנת 2020" בפסטיבל טלוויזיה יוקרתי באנגליה, וגם, במקורה, היא מאוד ישראלית. יוצריה הם התסריטאים רון לשם (“אופוריה") ועמית כהן (“שעת נעילה"), המפיקים הם איתן מנצורי ומריה פלדמן, והבמאי הוא עודד רסקין (“כפולים" ו"אבסנטיה").
גיבור ציר הסדרה הוא אנטואן, תושב פריז, היוצא לחפש אחר אחותו שבעבר נמסר למשפחתו כי נהרגה בקהיר, והוא משוכנע כי ראה אותה בסרטון מאזור הקרבות בסוריה. הוא טס לטורקיה, חוצה את הגבול לסוריה, מצטרף בלי כוונה למיליציה של נשים כורדיות הלוחמות בדאע"ש, ונסחף לעולמם של מתנדבים מכל העולם, מחפשי הרפתקאות, מרגלים וקורבנות מלחמת האזרחים.
ההפקה, במסגרת רשת HULU, לא חסכה באמצעים כדי להפוך את סביבות הצילומים לאותנטיות. כמובן לא כל אזור שלפניו מופיעה הכתובית הגדולה “טורקיה", או “סוריה", אכן צולם באותם מחוזות גני עדן ורדרדים, אבל גם הקמת מחנה פליטים לטובת סצינה קצרצרה מלמדת על המגמה ועל ציפיות הרשת האמריקאית מהסדרה, שלא נכזבו.
“שטח הפקר" היא מוצר טלוויזיוני עשוי היטב, משוחק היטב, מתעלה על הרף המוכר בדרך כלל בסדרות טלוויזיה. אולי היא לא תתפוס צופה ישראלי בגרונו כמו שעשתה, נאמר, “טהרן", אבל היא בהחלט תושיב אותו מרותק מול המסך בגלל איכויותיה, וגם בסופו של דבר, בכל זאת מזרח תיכון, אחינו.
לראות או לוותר: לראות. בהחלט.