אל נריה קראוס התוודעתי לפני כמה שנים ככתבת התרבות של ערוץ 10 (ז"ל). כתבתי בזמנו באתר נענע10 (ז"ל) ונתקלתי שוב ושוב באייטמים מעולם הטלוויזיה המעולים שעשתה בנושאי התרבות. להיות כתב תרבות בטלוויזיה (בניגוד לאתר או עיתון) זה מקצוע תובעני ולא פשוט בכלל.
אתה צריך להיות תמיד זמין, למקרה שיזעיקו אותך לסקר אירועים שקורים מהרגע להרגע, להידחף להופעות ומאחורי הקלעים עם מיקרופון ולעתים להמתין מספר שעות עד שאמן יתפנה כדי שתראיין אותו, כשכל המאמץ מתנקז לדקות ספורות בטלוויזיה.
ונריה עשתה את זה: לפעמים רואים את החיוך והמקצועיות בטלוויזיה אבל לנו, הצופים הפשוטים, לא ברור בעצם כמה אותו כתב או כתבת עבדו על האייטם הזה וכמה יזע ולעתים דמעות הם עברו בשביל המטרה הקדושה הזו של להעביר לנו, הצופים, עוד רגע תרבות.
בחרתי לכתוב הפעם על נריה, שמאז ימי ערוץ 10 הפכה לעורכת וכתבת התרבות של חדשות 13 כי היא עברה תהליך שחשוב לשבח אותו: כשהתחילה באופן טבעי הייתה קצת חסרת ביטחון וככל שנכנסה לעניינים הפכה להיות עיתונאית תרבות משופשפת, חדה ובעיקר מכבדת את המרואיינים שלה ומביאה אותם למקום הכי אישי וחשוף תוך הזדהות עם הרגישות שבנושא ומוציאה מהם את האייטמים הכי ראויים ואותנטיים שאפשר. ראייה לכך, מלבד הכוכבים הישראלים, אפשר לראות בראיון מלא ההומור והביטחון עם אדם סנדלר (הענק!) בתחילת 2020 שדיבר בנינוחות כמו שלא דיבר בפני אף כלי תקשורת זר.
המרואיינים שלה תמיד אמיתיים ומגיעים לראיון ללא דאווינים, ללא פוזות וללא צביעות ולכן כיף לצפות באייטמים שלה, כשבפן המקצועי היא גם מגישה את האייטמים בדיקציה ברורה ומדוקדקת ובטון מקצועי (על אף שיש בה לא מעט חוש הומור שבוקע מהאייטמים לעתים), מה שאמור להיות מובן מאליו כשמדובר בכתבי טלוויזיה אבל בימינו אנו זה לא מובן מאליו ולכן נריה ראויה למילה הטובה.