כאחד המעריצים הנלהבים של סדרות נוער וילדים (למרות גילי המופלג), לא יכולתי שלא להתאהב בסדרה "זיגי", המשודרת בערוץ TeenNick והשבוע חזרה להמשך עונה (שהופסקה באכזריות ובמתח שיא, יש לציין).
הסדרה מגוללת סיפורו של דורי ארזי (אמיתי ארמן המצוין והמוכשר) שחולם על קריירה בתור זמר אך נתקל בקשיים בשל היותו חולה במחלת הויטליגו הנדירה. מכאן מתחילה שרשרת של חברויות, התאהבויות, יריבויות ותככים בינו לבין ילדי השכונה ואף אחותו תמוז (שיר זוארץ) כשבמקביל הוא מתאהב בנטע השכנה (שירה לוי). השתיים (לוי וזוארץ, זוארץ ולוי) אף מבצעות יחד את שיר הנושא "או ש.." וכיכבו לאחרונה גם בפסטיגל.
הפעם את מדור "מילה טובה" אני רוצה להקדיש לשתיים מהשחקניות בה, אליהן התוודעתי עוד לפני הסדרה ופשוט נמלאתי גאווה בהתקדמות של השתיים, יחד ולחוד.
אל שירה לוי התוודעתי בתפקידה כרומי שיין ב"התחנה" והוקסמתי מכישרון המשחק שנע בין דרמטיות רצינית לבין חוש הומור משווע שהוכיח את הרבגוניות שלה ואיכויותיה כשחקנית, זאת כשהיא גם שרה את שיר הנושא בכישרון רב (אותו נהגתי להשמיע לא מעט בתכניתי ברדיו 103FM כי הוא פשוט מעולה).
לוי עברה דרך חיים לא קלה: כבתה של המאפרת המיתולוגית ענת ליכטנשטיין, חוותה טרגדיה כשאביה מת בנסיבות טרגיות עת הייתה בת 15 ועם זאת מצאה במשחק ובבמה מפלט ורצון להמשיך את המורשת והערכים שטבועים בה.
למעשה מהיותה ילדה החלה את דרכה בעולם הבידור כשבגיל 6 השתתפה בפסטיגל. בהמשך שיחקה בסדרות נוער וילדים כמו "סוסי פרא", "פלאשבק" ו"המלאך השומר שלי" וניכר שמתפקיד לתפקיד היא השתפרה, השתפשפה וניסתה להביא את המשהו המיוחד והמקורי שמוציא ממנה את המיטב.
מעבר להיותה שחקנית טלוויזיה קולנוע (שיחקה ב"פול ספיד", סרטו של קובי מחט), לוי מנחה לא רעה בכלל וזה ניכר בייחוד בתכנית "הקומה האחרונה" שמועברת בוייבים טובים ומשעשעים שמכשפים את המסך.
לדעתי לוי צריכה בקרוב להמשיך ולשעוט גם לכיוון תפקידים שיוציאו אותה ממשבצת הנוער (בלבד) כי יש בה את הפוטנציאל והכישרון לשחק תפקידים רציניים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע שיוציאו ממנה צד אחר שטרם נחשפנו אליו (וזה חלק מהקסם, הצדדים שלאט לאט נחשפים מתפקיד לתפקיד) וגם הייתי מעוניין לשמוע אותה שרה עוד שירים מקוריים (כמו "אפילו לדקה" המופלא שלה) מלבד שירי פסטיגל (בו הופיעה השנה בפעם הרביעית) כי הקהל (או לפחות אני) דורש.
השחקנית והזמרת הבאה שאני רוצה לכתוב עליה היא חברתה של לוי, שיר זוארץ. כמבקר מוזיקה אל שיר זוארץ נחשפתי לפני כארבע שנים כשהוציאה את שיר הבכורה "סתם ככה". היא הביאה איתה אז משהו חדש ופופי שנתפס כמרענן יחסית לדברים שיצאו אז לרדיו.
בזמן שחלף מאז הספיקה להוציא עוד מספר סינגלים, אל חלקם התחברתי יותר ואל חלקם פחות (בייחוד אהבתי את "ילד", "לנשום" ו"כמה שאוהב"). לפני כשלוש שנים פגשתי אותה לראיון וידאו שקיימתי עמה למחלקת הדיגיטל של ערוץ 13 (עוד בהיותה חיילת צעירה) וכבר אז היה ברור שהיא מוכנה לטרוף את עולם הבידור. כאן אני חייב לתת את הקרדיט ליחצנית בר רימוני שלא הניחה לי עד שהראיון התקיים.
התשוקה בלטה בקולה ובעיניה, היא נשמעה חדורת מטרה, רהוטה ובעיקר עם אמביציה מטורפת שמוכנה לעבוד קשה בשביל להצליח.
כל כך התגאיתי בה כשלוהקה לעונה השלישית של סדרת "התחנה" (לצד שירה לוי) ושם גילמה את המניאקית בצורה שלמרות שאהבתי אותה – לא סבלתי אותה (זה אומר שעשתה תפקיד מעולה) אך לבסוף הלב הטוב של דמותה ניצח את יצר הרע.
ואז הגיע התפקיד הבולט ב"זיגי" אותו הוא משחקת בצורה מצוינת, מביאה לידי ביטוי את כשרונה כזמרת ורקדנית ומוכיחה שהיא שחקנית ראויה לצ'אנס שקיבלה ואין ספק שעבורה (וגם עבור שירה לוי) זו רק ההתחלה.
אם נעסוק ב"זיגי", זו סדרה מעולה לטעמי כי עוסקת בנושאים שנוגעים לכל בני הנוער (ולא רק), עוטפת את הקשיים והבעיות בעלילת מוזיקה ומחזמר ומביאה משהו מרענן, מותח אך גם מלא הומור- למסך.
