באמת שאני רוצה להתעלם מהניסוי בבני אדם שצפינו בו ביום חמישי במסגרתו הפקה שלמה השקיעה מאמצים כבירים כדי לעבוד על דייר שהיה מגיב באותו אופן גם אם היו אומרים לו שאסור לומר יותר את המילה "פאפי" בין כותלי הבית, אבל אני מרגישה שהנושא נטחן מכל הכיוונים ולכן אסכם במילה אחת: ביזיון. טוב נו, הנה עוד כמה מילים: זו הייתה המשימה הכי משעממת ומיותרת בתולדות "האח", שלא הועילה בדבר מלבד הגברת תדירות התקפי החרדה הפוטנציאליים של ג'וזי. הייתכן שכל זה היה בעצם מזימה סודית של הפסיכולוג בבית האח? נחכה ונראה.
למעשה, הפרק הזה הזכיר לנו זיכרונות שהעדפנו לשכוח, כמו המהירות שיהודה מתלקח והאווירה מקטינת הנשים שהתחילה אי שם באמירות "תהיי יפה ותשתקי" לגל והמשיכה עם האובססיביות של רמי כלפי כל דייר זכר שלינור אומרת לו שלום ברחבי הבית, ועל זה צריך לומר: השידור של הרגעים האלה רלוונטי וחשוב, במיוחד בימים אלה, אבל (!) האופן בו ההפקה מתמודדת איתם רחוק מלהיות אידיאלי.
הפוקוס צריך להיות על רגע הפיצוץ עצמו, על ההתמודדות של הדיירות עם הסיטואציה ובעיקר על המסר ועל התגובה להתנהגויות האלה. האח הגדול מוכרח, בכל פעם שאירוע כזה קורה, לרכז את הדיירים ולהעביר מסר חד וחלק שאמירות ומעשים מסוג זה לא יתקבלו עוד בבית. הלא אין שום ערך מוסף בהצגת עוד ועוד תגובות מזועזעות (מוצדקות ככל שיהיו) מצד הדיירים, אם הדבר חוזר על עצמו שוב בפרק הבא, וזוכה לאותה הבמה שפעם שעשעה והצחיקה אותנו, והיום גורמת לנו בעיקר להתכווץ באי נוחות על הספה. זה בדיוק המקום שיכול לעורר שינוי, ולא צריך שום עוגיית מזל או כרטיס זהב בשביל זה.
אם לסכם את פרק אמש, מפה לשם, הדיירות היחידות שנותרו בבית הן אלמוג, קארין וזהבה – ממש "שלישיית מה קשור". כן, מסתבר שמגפה תקפה את הבית, ותסמיניה הם הדחתן של דיירות משמעותיות ומעוררות עניין בזו אחר זו. זה התחיל כמובן בגל, בשבוע שעבר, המשיך להדחה המפתיעה של נועה יונני (לא מפתיעה משום שהודחה – אלא בגלל ששוב, אופיר מצליח לשרוד את ההדחה ולהישאר בבית. וכן, בדקתי וקיים דייר בשם הזה) ונחתם כמובן בהדחה הדרמטית של לינור, אחת מהדיירות האהובות עליי, ומהיחידות אי פעם שממש גרמה לי להוציא את הפלאפון ולהצביע לה, כאילו מדובר בגמר כוכב נולד 2 ומדובר בקרב של הראל מול הראל.
זה עשוי להישמע מפתיע, אבל ההדחה של לינור, לאור המאורעות האחרונים בבית – יכולה לעשות לרמי רק טוב. למי שפספס: רמי איבד את זה בשבועיים האחרונים – החל מהאובססיה שלו ליחס הסימפטי של לינור כלפי יהודה וכלה בתקיפה האומללה שלו את דניאל, עת העז לדבר עם לינור בזמן שהראשון רצה להמשיך להתכרבל איתה במיטה. רמי בונה לעצמו במו ידיו תדמית של דייר אגרסיבי ושתלטן, ויידרש מאמץ רב מצידו (ומצד ההפקה, כמובן) כדי לשפוך עליו אור אחר. בתוך כך, ההדחה של לינור, על אף ואולי בגלל היותה המשענת היחידה שלו בבית, תאלץ אותו להתנהג אחרת ואולי זו תהיה נקודת המפנה שלו בבית.
אם אנסה לזקק את כל מה שאני חושבת על העונה הזו עד כה, הבעיה המרכזית בה היא שהיא פשוט הפסיקה לבדר אותנו. הצפייה בה לא מהנה: היא מרגיזה, מתישה, מעייפת ומכעיסה – ובמציאות שבה אנחנו חיים, אנחנו כבר שבעים מהתחושות האלה. די, נמאס כבר להתעצבן. הרי פעם "האח הגדול" הייתה תוכנית מצחיקה, ולא רק צוחקת על המועמדים, תוכנית מושקעת (זוכרים שג'קי אשכרה טס למשימה בספרד בעונה 3?) ומהווה אסקפיזם מוחלט שכיף להתפלש בו – עכשיו, כשכמעט כל מה שנותר ממנה הוא ריבים ודמעות – אין מנוס מלהודות שהסיבות לצפות פשוט הולכות ומתמעטות מרגע לרגע.
