הנה יצא לו המרצע מהשק, ואחרי מספר פרקים בו הציג אישיות רגישה ומתחשבת ואף ראויה לאהבת הקהל, יהודה יצחקוב שוב מתפלפ ומציג את הצד הלוחמני והדורסני באישיותו. הפרק אמש הזכיר לנו את כל התכונות הלא מחמיאות שקיימות ביצחקוב, אלה איתם פתח את העונה ומצא עצמו בעיצומם של מלחמות התשה כמעט עם כל דייר בבית.
זה בדיוק אותו יצחקוב שכיכב בעברו בריאלטי אמזונס ונחשף כשחקן שדורס ובועט בכל מי שנקרה בדרכו לניצחון, כך גם אמש, הדייר הבולט ראה אך ורק את עצמו. ההישגיות שלו גרמה לו לאבד כל צלם אנוש ולפתוח חזית עם כל מי ומה שמונע ממנו לנצח במשימת האנרגיה. ועל זה נאמר עץ עקום לא מתיישר.
אפילו קארין עליה, שגילתה במפתיע שיש לה קראש על אותו אויב מושבע, התעשתה במהרה ונזכרה למה בעצם הוא הפך לאויב כבר מתחילת העונה. ואם עסקינן בכבוד לנשים והביקורת הגורפת שזכה לקבל הדייר רמי ורד רק כי העז לדחוק בחברתו לשוב לזרועותיו במהרה, דווקא מצידו של יצחקוב אנחנו עדים שוב ושוב להתנהגות אלימה מילולית כלפי נשים.
ייאמר לזכותו של יצחקוב שהוא בעל פנים רבות והצדדים המחמיאים באישיותו הם רבים ומגוונים, אבל אז מגיע התקף אמוק אחד על כלום ושום דבר, הגבולות שלו לגמרי מטשטשים וכל היופי והחן נעלם בין רגע. בסופו של יום אנשים לא נמדדים בגלל התכונות החיוביות שלהם, לא משנה כמה טוב יביאו לעולם, טעות אחת קטנה תיזכר להם לעד . לבנות זה קשה להרוס זה קל, ויצחקוב בונה וברגע אחד הורס הכל.
אבל עדיין יש את אותם צופים שנהנים לראות את הדמות הרעה שמלבה את האש בבית, ותומכים באותן תכונות אגרסיביות ודורסניות, שמתאימות לאנשים שלא מבחינים בגבולות וערכים מהם. האם אפשר לכעוס על יהודה יצחקוב? לא בהכרח, החוסר שליטה שלו בעצמו, או שבמקרה שלו הוא דווקא מודע ושולט ואף נהנה להשתמש בתכונות הכוחניות הללו, מצביעה על התנהגות ילדותית שאני מאמינה שתתאזן ותתרכך אצלו עם השנים. בדיוק כמו אותו ילד קטן שנשכב בקניון על הרצפה וצורח את נשמתו כי לא קיבל את הצעצוע שרצה. טום חיימוב אמר זאת בחוכמה בשיחת מטבח אקראית עם רמי ורד, תיתן לו לבד לחשוף את הפנים האמיתיות שלו.
הקלישאה שחוזרת על עצמה מכל דיירי האח הגדול לדורותיהם שהבית הוא סיר לחץ, שמוציא מאנשים צדדים שלא הכירו , היא כבר מזמן לא קלישאה ולא תירוץ שמתקבל על הדעת. אי אפשר להאשים בכל התפרצות אישית את הלחץ שבבית, הצדדים שלא הכירו שנחשפו לפתע, הם לא חדשים או נוצרו יש מאין רק בסיטואציות בתוך הבית, הם קיימים באותו דייר מאז ומעולם ורק מחכים לטריגר הנכון בכדי לפרוץ.
להבדיל אלפי הבדלות מיצחקוב, דרור קונטנטו, אדם עם מודעות עצמית כ"כ גבוהה, הרגיש שאיבד את הסנטר שלו בבית והחליט שזה הזמן לעזוב, לפני שיהיה מאוחר מדי. אני מעריכה אנשים כמו קונטנטו. נדרש כוח נפשי עצום לעזוב רגע לפני הגמר, כשהכסף נמצא ממש מעבר לפינה, כשאתה כ"כ אהוב על ידי דיירי הבית, רק בגלל הפחד שייצאו בך צדדים לא מחמיאים ויותירו לך כתם לעד.
מה שבעיקר שבר סופית את קונטנטו וגרם לו לארוז פקלאות ולעזוב רגע לפני הסוף, זאת שיחת החיזוק שקיבל מהבת המתוקה שלו בחוץ. אם חשבתם שזה מילא לו מצברים טעיתם ובגדול, זה רוקן את כל מה שנותר שם. לעיתים כשאתה מנותק לגמרי מהחיים שבחוץ, עד כמה שזה קשה אתה לומד לשרוד במקום החדש, לומד לחיות בו על פי תנאיו ולהתאים את עצמך לסביבה החדשה, אבל אז מגיע קול אהוב מהעבר שמשבש אותך רגשית, מזכיר לך את כל הטוב שאתה מפסיד בחוץ, ומוציא אותך מהדרך שסללת.