השכונה אותה שכונה, השחקנים אותם שחקנים (כמעט), רק הבלאגן השתנה. וכמובן, גודל המסך בו אנחנו צופים בעלילות קהילת מוסייף, הזכורה כבר מאוקטובר 2016, כאשר "ישמח חתני" יצא לאקרנים. זוכרים? סיפורה של הקהילה המורכבת מזוגות דתיים מתונים בלב ירושלים שנקלעה לצרה בעקבות רב חרדי וצעיר שהגיע וגרם לסכסוך בין הגברים לנשים, שהוביל לבסוף את הנשים לצאת למאבק על מקומן עד שהסדר יחזור על כנו.
עתה, בגרסה הטלוויזיונית, שנכתבה על ידי יוצרת הסרט, שלומית נחמה ובוימה ע"י אריאל בנבג'י, הדברים קצת השתנו. את מקומו של האיש שבא ומטלטל את חייהם ממלא הפעם השוטר, התרנגול והאב הטרי – צחי הלוי (באמת עברו 3 דקות בלי שראינו אותו על המסך). הלוי מגלם את קובי פליסיאן, חבר קהילה לשעבר שהיגר לארה"ב, התעשר בגדול וחזר לביקור לצורך האזכרה של אביו שרק נפטר, בדיוק בתקופה שבית הכנסת הקהילתי נמצא בקשיים כלכליים.
כאשר הוא מגיע לקהילה, הוא נתקף געגועים ומציע לשפץ את בית הכנסת, בתנאי שבתמורה בית הכנסת יקבל את שם האב. עת הוא נתקל בסירוב מצד חברי הקהילה הסנטימנטליים, הוא מחליט לנקום, מגייס לשורותיו את מתווך הנדל"ן, הנבל חנוכה (בגילומו של אור בן מלך, "הנערים"), ומתחיל במאבק שמטרתו לגרש את תושבי השכונה מביתם, מה שלא הולך להיות כל כך פשוט (וכנראה גם לא יקרה לבסוף) לאור הקשר העמוק שלהם זה לזה וכמובן לאזור בו הם גדלו וחיו כל חייהם.
נשמע לכם קצת מופרך המעשה, ביחס לנסיבות? אז זהו, שזה לא נגמר כאן. "ישמח חתני" אמנם חמושה בנקודות אור כמו קאסט שחקנים מצוין (הלוי, בנאי, אוולין הגואל, איציק כהן, יפית אסולין ושרון אלימלך הם רק חלק ממנו), צילום מעולה ובחירה נכונה בבנאי כמספרת הסיפור המתבלת אותו בהומור בדיוק במקומות הנכונים, אך לצידם, המעבר למסך הקטן גרר עמו גם יצירת אין סוף תסבוכות ועלילות משנה המתקיימות במקביל ובינתיים, נטולות כל הקשר זו לזו:
זוג אחד מתמודד עם משבר כלכלי לא פשוט המאיים על חיי נישואיהם, משפחה אחרת מתמודדת עם סוד סביב העזיבה המפתיעה של פליסיאן בילדותו שצריך להסתיר, זרם חרדי מסתורי מנסה פתאום לייצר הפרדה בין גברים לנשים במדרכות השכונה, מה שמוביל את אחת מנשות הקהילה להקים מפלגה שתילחם בהם ובמקביל, כמובן, פליסיאן פותח במאבק המדובר ומגייס את חנוכה הנכלולי שנרתם במסירות לא מוסברת לחבל בחייהם של כלל הזוגות. את כל זה הספקנו לראות רק בשני פרקים, כן?
מעניין אם היוצרים זוכרים שבמהלך ששת הפרקים שנותרו, כל הבלאגן הזה צריך להסתיים, ואנחנו הרי מצפים גם להפי אנד. מה, לא מגיע?
ואף על פי כן, "ישמח חתני" מצליחה להיות ייחודית ולבלוט בזכות שני מאפיינים שלצערי, אנחנו לא זוכים לראות בתדירות גבוהה על המסך שלנו. ראשית, הודות לבחירה המשמחת והמוצדקת ליצור קאסט איכותי המורכב מחבורה של שחקנים בוגרים, ותיקים ומקצועיים (אפילו לא פליט ריאליטי אחד, הייתם מאמינים? ולא, צחי הלוי לא נחשב כבר) ושנית, הודות לכך שכל הדמויות הנשיות, ללא יוצאת מן הכלל, הן מספיק מעניינות בזכות עצמן, ביחס ליתר הדמויות, ואין כל ניסיון להישען על קרבת דם או ייחוס משפחתי כזה או אחר כדי ליצוק לתוכן מהות. בתקופה שבה לא מעט מהדמויות הנשיות על המסך שלנו הן בעיקר אמא של/אשתו של, זה ממש לא מובן מאליו (וכן, אני מדברת גם עלייך, מיקי מ"השוטרים", שבעיקר חיבקה את הבת שלה רוב העונה).
אז נכון, הדמויות הראשיות לא מאוד מתוחכמות (לעתים אפילו באופן מחשיד), חלק מהאירועים די צפויים ויש תחושה לפעמים של "האכלה בכפית" אבל בסך הכל, מדובר בסדרה חמודה מאוד, משפחתית, וגדושה ברגש, שהגיעה בדיוק בטיימינג בו אנחנו נחשפים בעיקר למהלכים מושחתים וערמומיים. מה אתם יודעים? אולי המסר הכי חשוב בסדרה הוא לשים את הציניות בצד מדי פעם ולאכול חמין חם מהסיר. טוב, זה כנראה תמיד מומלץ.
"ישמח חתני" משודרת בימי שלישי ב-21:30, קשת 12