חגיגות עצמאות, יו־טיוב

ביום שישי שעבר, בצד כביש דרך השלום בואכה מחלף אלוף שדה, היה מוטל כיסא כתר פלסטיק לבן כששתי רגליו הקדמיות שבורות. לכאורה עוד כיסא זול שסיים את חייו בדרך שגרתית, אבל הקרבה לאי־תנועה מדושא, וליום העצמאות שהיה יומיים קודם לכן, העלו בזיכרון סרטון יו־טיוב שרץ ברשתות החברתיות בימים אלה.

בסרטון צולם אירוע חברתי כלשהו באור יהודה, שאיכשהו הפך באופן מלהיב לקטטה שבה עפו באוויר בשידור חי כיסאות, פלטות של שולחנות, אנשים צרחו ברקע, גברים חסונים לבושים בבגדים זוהרים שעליהם נכתב “ביטחון" נמלטו ראשונים למקום מבטחים - היה נהדר. באמת נהדר. אופן צילום האירוע היה מצוין. ידו של הצלם הייתה יציבה. הוא בחר בחוכמה להתמקד באירועים החשובים בזירה. בראבו.

ככלל, נראה שמודעות הציבור לצילומים חשובים מעין אלה הולכת וגדלה, וכשפורצת קטטה מיד יימצאו עיתונאים טבעיים כאלה שישלפו את הסמארטפון, יצלמו ויעלו לרשת, לתפארת מדינת ישראל. מהמתקוטטים רק נבקש להרבות ולהגדיל במעשיהם עוד ועוד. כי אם מצאתם את עצמכם באירוע כלשהו משליכים כיסאות ומקבלים כאלה בראש, כנראה שמגיע לכם.

ובאותו עניין, פנקו את עצמכם, קוראים נכבדים, וחפשו בגוגל “סרטון פולארד במסעדה". תמצאו שם את ג'ונתן פולארד, שיצא לאכול עם אשתו במסעדה בירושלים, וקהל נלהב בן עשרות אנשים שזיהה אותו התאסף בצפיפות סביב השולחן ופרץ בשירת "עם ישראל חי". הגדיל לעשות אחד כליזמר עם כינור, שהתקרב לפולארד כמטחווי סנטימטרים, כשהוא מקפץ ומכנר בהתלהבות.

אפשר להתייחס לאירוע העליז בשתי דרכים. האחת, כפי שהגיבו גולשים רבים, בחמימות רבה ובשמחה על עם ישראל שהוא כזה, שאוהב כל כך את בניו שניצלו מציפורני המלכות הרשעה ושבו לארץ מולדתם. דרך שנייה להביט על התמונה, כפי שטענו גולשים אחרים, היא להגדיר את הקהל הרוקד סביב השולחן כציבור חסר גבולות, שאינו מכבד את המרחב החיצוני והפנימי של ג'ונתן פולארד, ציבור שספק אם מודע כלל למרחב של בני אדם אחרים, ומתייחס לפולארד לא כאל אדם נפרד אלא כאל סוג של אטרקציה בגן שעשועים או בקרקס. לא יודע איך זה אצלכם, אני בהחלט יודע באיזו זווית ראייה אני בוחר.

# לראות או לוותר: לראות. תרבות מקומית במיטבה.