"פאטמה", נטפליקס
פאטמה מנקה בתים באיסטנבול ומחפשת את בעלה הנעלם זאפר. במסע החיפושים יוצא לה - בלי כוונה - לרצוח כל הזמן אנשים. פארודיה על סדרת מתח? אופרת סבון טורקית? אולי בעצם הסרט הערבי של יום שישי בתוספת הרבה דם.
אל “פאטמה" הגעתי בעקבות “פאודה". לתומי חשבתי שאם השמות באים פחות או יותר מאותה שכונה, גם כאן מצפה לי אקשן בריא של מזרח תיכון, מודיעין, סיירות, חיסולים וכיוצא באלה מטעמים מתוקים מאזורנו. אז חשבתי. לא פאודה ולא בטיח.
פאטמה, או בשמה המלא פאטמה יילמאז, היא אישה טורקייה צעירה, המתגוררת באחד מפרבריה היותר דלים של איסטנבול בבית דל, שאותו בנתה עם בעלה זאפר, בחצרו של איסמעיל החרמן ואשתו הארסית נוטפת צפיחיות הדבש המורעלות.
פאטמה היא אישה עצובה. בעיקר מכיוון שהיא גלמודה. זאפר, כאמור בעלה, ריצה תקופת מאסר באשמת מעשה לא ידוע שאותה לקח על עצמו כדי לא להסגיר חברים, וכשיצא מהכלא לא חזר הביתה. פאטמה המודאגת מחפשת את זאפר בכל פינה שאליה היא מגיעה.
בין מכרים, בעבודה - בינתיים, עד שישוב זאפר, היא עובדת כמנקה בקניון, במשרד שאליו היה קשור זאפר, בביתו של סופר טרחני, ובכל מקום היא מנסה לברר פרטים על מקום הימצאו. זאפר פה, וזאפר שם, והשם זאפר לא מפסיק להישמע, ומכיוון שחייה אינם חיים בלי זאפר, אוי זאפר זאפר, פאטמה עצובה.
למעשה, פאטמה היא האישה העצובה בעולם. ארסנל הבעות הצער שהיא מחזיקה בארנק הוא אינסופי. בכל סצינה פאטמה, עד כמה שזה לא ייאמן, עצובה יותר מאשר בקודמתה.
אם בסצינה א' היא מבואסת, בסצינה ב' היא מבואסת באבוה, ומיד אחר כך בסצינה ג' היא מבואסת באבו אבוה, וכל זה רק מבוא לתמונה הבאה, ששם היא מבואסת ראס בנען דינו באבו אבוה. כל פעם הראש מורכן מטה יותר, הפנים נפולות יותר, הדיכאון כבד יותר, ואם באסה היה ענף אולימפי, כבר מזמן הייתה פאטמה זוכה בכמה מדליות זהב.
וכדי להעביר את הזמן - וכאן נמצאת אחת ההפתעות של הסדרה - פאטמה רוצחת אנשים. זה לא שהיא קמה בבוקר ומתכננת לחסל מישהו - זה פשוט יוצא לה. כל הזמן יוצא לה לחסל אנשים. יוצא לה לירות במישהו, להשליך אחר מתחת לרכבת, להשליך עוד מישהו מהקומה ה־17 של בניין בבנייתו. יוצא לה.
קורה. לכל אחד מאיתנו בטח קרה פעם בעבר שהשליך מישהו אל מתחת לרכבת דוהרת. ושלא תחשבו, זה לא שלפאטמה אין לב. החיסולים מאוד מעציבים אותה, מה גם שמתברר שהיה לה בן אוטיסט, זוזוט, שנפטר, וגם מתברר שזאפר לא אהב אותו ולא קיבל אותו, וכשפאטמה חושבת על כך, היא כבר לא לגמרי בעניין של זאפר, מה שאומר שבטח תכף עוד מישהו שיימצא על הכוונת שלה הולך למות, וכך היא דוהרת קדימה בסטארט־אפ הדו־ראשי המתפתח שלה בענייני הצער והחיסולים.
אני לא יודע מה ראיתי כאן. אם זו סדרת מתח, אם זו פארודיה על סדרת מתח, אם זו אופרת סבון טורקית - התגרדתי לא מעט בפדחת בניסיון להבין מה קורה כאן ולא הצלחתי.
פאטמה כדמות נעה בין מגוחכת למטרידה ללא מובנת. כל פעולה שלה מוליכה אותה אל המופרז והבלתי מתקבל על הדעת. אפשר לראות את מצבה כמצב הנשים חסרות ההגנה בכלל, אבל לא לשם כך אני מתיישב בערב לצפות בסדרה.
בעצם לא ברור מה בכלל קורה שם בסדרה - הז'אנר היחיד שהייתי יכול לעשות אליו השוואה הוא הסרט הערבי של יום שישי בערוץ 1 שלנו, אבל שם לא היו כל כך הרבה הריגות וחיסולים. לפחות יש ב"פאטמה" תמונות יפות מאיסטנבול. גם זה משהו.
לראות או לוותר: לא צריך. מטורלל מדי.