אם יש משהו שמאפיין את העונה הזו יותר מקודמותיה – הוא שינוי מעמדות: מי שהתרגלנו לראות כשולט וכרודן – מגיע לתחתית. מי שהיה בשפל המדרגה - הפך למנהיג. חשבו על זה: סרינה ופרד בכלא, לורנס כמעט מוצא להורג ומנגד, השפחות והמרתות מוציאות את עצמן מהבוץ – מי בקנדה ומי על אדמת גילעד. בתוך כך, הספיקה סצנה אחת בפרק אמש כדי להצביע על אחד משינויי המעמדות הדרמטיים ביותר שראינו. ואני כמובן מדברת על דודה לידיה.
מי שהייתה אמונה על הכשרת השפחות ובמובן מסוים נשאה באחריות להמשך התפתחות החיים ברפובליקה, נמצאת בתהליך ארוך ומסקרן של הידרדרות. זה התחיל אי שם עם הבריחה של אמילי וניקול, המשיך להחמצת מבצע החילוץ הענק שהתרחש מתחת לאפה והגיע לשיא, העונה, כאשר אותן שפחות פורעות חמקו מתחת לאפה. לידיה, פצועה ותשושה יותר מאי פעם, נמצאת בתחתית. אנחנו רואים אותה הפעם במקום שעוד לא ראינו, מעין "חדר המורים" של הדודות, כאשר דודה אחרת, צעירה ופוחזת, אומרת לה בקור רוח כי היא עדיין לא כשירה לחזור לתפקידה. אאוצ'.
היה ברגע הזה שביב של קסם, אני מוכרחה להודות. מי שלוקחת חלק כל כך גדול בניהול האימפריה שרואה בשפחות מבוגרות כנטל ושולחת אותן למושבות – חווה על בשרה את התחושה של "אין לנו צורך בך". קארמה איז א ביץ'.
אבל אל תדאגו ללידיה, היא לא פראיירית. מהר מאוד היא מוצאת פתרון בדמות אדם אחר שהגיע לשפל, המפקד לורנס, ומשתמשת בידע שצברה בתור קלף. למעשה, היא מציבה לו תנאי: אתה, בתור מפקד, תדאג שאחזור למעמדי ואני – אשמור את הסודות שלי על כל מה שעוללת לגלעד לעצמי. בינגו. אמנם לורנס נשאר דמות די מעורפלת שלרגעים בא לי לחבק ולרגעים לחנוק (בעיקר אחרי משפטים מזעזעים כמו זה בכותרת) – אבל כרגע לפחות, נראה שהוא לגמרי בכיס הקטן של לידיה.
הפרק הקודם השאיר בנו תחושה מבאסת. נכון, זה משפט שמתאים לתאר כמעט כל פרק של ה"שפחה", אבל משהו בבאסה הספציפית של הפרק האחרון היה אחר. אולי כי לראשונה, הייתה בנו טיפה של אופטימיות (ואתם יודעים שזה נדיר בסדרה הזו), כשחשבנו שג'ון וג'אנין הגיעו למקום מבטחים. בפועל, קיבלנו את ההבנה המצערת – גם מחוץ לגילעד יש רוע. ואינטרסים. וגברים דוחים וכוחניים.
זו נקודת הפתיחה של הפרק החדש, החמישי, פרק מחצית העונה. ג'אנין נקלעת לקיינד-אוף מערכת יחסים עם סטיבן, אותו מנהיג מורדים כוחני ודוחה בזמן שמוחה של ג'ון קודח סביב המחשבה- מה הלאה? בסופו של דבר, מבינה ג'ון כי הן לא הגיעו למקום הנכון ושנכון יותר יהיה להן להתמודד לבד, בתוך שיקגו ההרוסה והכמעט-כבושה. ג'אנין בהתחלה מסרבת לעזוב. הבחורה התמימה והמותשת שהיא העדיפה להיאחז בטיפת אושר, מדומה כמה שיהיה, בדמות מערכת היחסים המשונה שפיתחה. הפרידה בין השתיים באותו רגע הייתה רגע עצוב במיוחד. אפשר לומר סיומה של תקופה.
טוב, לא באמת. ג'אנין לא הייתה מסוגלת להישאר לבדה והצטרפה אל ג'ון כעבור זמן קצר ("שפחות תמיד הולכות בזוגות, זוכרת?") כך שהדרמה הזו הסתיימה די מהר. למען האמת, היא כמעט ולא החלה כי כל מי שצפה ולו בטריילר אחד של העונה הנוכחית, צפה בלא מעט פריימים של השתיים בסיטואציה של מלחמה. ספויילר פר אקסלנס. לכן, אין ספק שהיה פה פספוס רגע דרמה פוטנציאלי שיכול היה להתקיים במלוא עוצמתו לולא קיבלנו כל כך הרבה מידע מהטריילרים – החל מההיריון של סרינה, הבריחה ורגעים נוספים שאשמור לעצמי בינתיים לטובת מי שניצל מהחשיפה להם עד כה.
בתוך כל זה, הסיום של הפרק לא יכול היה להיות יותר קלאסי "סיפורה של שפחה". שילוב של רגעים צפויים למדי בתיבול חוסר אמינות. ג'ון וג'אנין נקלעות למתקפה אווירית, לא פחות, ונחשו מה? ג'ון ניצלת. חשבתם אחרת?
פצועה ומדממת אנחנו רואים אותה נעמדת מתוך ההריסות, מתחילה לעכל את שעברה. ממולה, ניצבת לא אחרת מאשר מוירה, לבושת בגדי חילוץ. קולטים? מכל המחלצים שבעולם, מכל הסמטאות שבעולם, מכל הפצועים שבעולם – נפגשו מוירה וג'ון. האין זה איחוד מרגש? כמובן שכן, רק שבתוך כך, אנחנו נאלצים להבין, שוב שאין שום כוח בעולם שיכריע את ג'ון (בשורה טובה או רעה? החליטו בעצמכם) ובנוסף, שלעתים חיבור למציאות הוא אוברייטד.
עכשיו, נשאר רק למצוא את ג'אנין. די, גם ככה קשה פה.
