מעטות הן סדרות הטלוויזיה שניתן להגיד עליהן שמעבר לפופולריות שצברו בזמן שידורן, הצליחו להשפיע על דור שלם של צופים, גם שנים רבות אחרי שירדו מהאוויר. אולי בשל כך ספיישל האיחוד של “חברים”, שיעלה מחר בשירות הסטרימינג Max HBO (כרגע אין צפי לשידורו בארץ כי הוא טרם הוצע להפצה בינלאומית), מעורר התרגשות רבה בקרב מיליונים ממעריצי הסדרה בעבר.
"חברים" (Friends) שודרה ברשת NBC בין השנים 1994־2004 ובמשך עשר עונות. במרכזה, כידוע, חבורת בני 20 פלוס, החיים במנהטן ונוהגים להיפגש בבית הקפה השכונתי “סנטרל פרק”: צ'נדלר בינג (מת'יו פרי), מוניקה גלר (קורטני קוקס), ג'ואי טריביאני (מאט לה־בלאנק), פיבי בופה (ליסה קודרו), רוס גלר (דייוויד שווימר) ורייצ'ל גרין (ג'ניפר אניסטון).
“בשנות ה־90 'חברים’ הייתה אחת מכמה קומדיות מצבים שמאוד הצליחו בארצות הברית, ובכלל בעולם, והיו מדורגות במדד הרייטינג כל הזמן בטופ, ובאמת היא עשתה כמה שינויים מאוד משמעותיים בז’אנר הזה של הקומדיות”, מסבירה ד"ר עלינא ברנשטיין, חוקרת ומרצה לתקשורת במכללה למנהל ובאוניברסיטת תל אביב. "אחד הדברים הכי בולטים הוא שהיה בה אלמנט מבני של אופרת סבון, כלומר הייתה המשכיות בין פרקים. ברוב הסיטקומים עד אז הפרקים עמדו בפני עצמם. ב’חברים’ כל פרק היה המשכי, וזה היה ייחודי. גם העניין של ששת החברים היה חדשני. היה בה תמהיל נכון של ליהוק. לצופים הייתה הרגשה שהשחקנים באמת חברים במציאות”.
“סדרות טלוויזיה, בעיקר אמריקאיות, בנויות סביב קהילה”, מוסיף פרופ’ אורן מאיירס, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. “הביטוי הקלאסי לקהילה התבטא עד אז על מסך הטלוויזיה במשפחה או במקום עבודה. במובן הזה, ‘חברים’ הייתה אחת הדוגמאות הראשונות לקהילה של משפחה אלטרנטיבית. הסדרה מאוד הצליחה מהסיבות המובנות - זאת סדרה מצחיקה, היוצרים מעולים וצוות השחקנים היה מצוין. אבל הסבר נוסף להצלחה שלה שייך לטכנולוגיית הפצת התוכן: ‘חברים’ הייתה אחת הסדרות האחרונות המצליחות לפני כניסת שירותי הסטרימינג. זו הייתה תקופה שבה כדי לראות סדרה אתה צריך לראות בזמן אמת או להקליט - כדי שתוכל לדבר עליה למחרת במפגשים חברתיים. זה לא היה נגיש בסטרימינג לצפייה בכל זמן נתון כמו בעידן הנוכחי. היום כל קונספט לוח השידורים כמעט לא קיים, ובוודאי שהוא לא קיים עבור אנשים מתחת לגיל 30”.
הסיפור הקטן
17 שנה חלפו מאז ירידתה מהאוויר, ו“חברים” עדיין משודרת בלופים, והסצינות האייקוניות, הסמלים שיצרה ומטבעות הלשון שהכניסה לשיח התרבותי עדיין חיים ובועטים כמו We were on a Break! הבלתי נשכח. “אני מסכימה עם הטענה שכל סיטואציה בחיים אפשר לתאר על ידי סצינה או ציטוט מ’חברים’", אומרת העיתונאית ויוצרת התוכן מרינה קיגל. “’חברים’ חדרה לתודעה הקולקטיבית שלנו. סביר להניח שככל שנגדל ונתבגר, נראה את הפרקים מפרספקטיבה אחרת”.
הרעיון לסדרה החל להתגלגל במוחם של יוצריה, דייוויד קריין ומרתה קאופמן, עוד בשנת 1993. השניים החליטו לכתוב על חיי הרווקות שחוו לאחר לימודיהם במכללה תוך עיסוק בסוגיות כגון החיפוש אחר העתיד, קריירה ומערכות יחסים. כשקיבלו או.קיי מרשת NBC ולאחר שליהקו את השחקנים, שכרו השניים צוות כותבים בשנות ה־20 לחייהם כדי ליצור שפה עכשווית ואותנטית. ב־22 בספטמבר 1994, ביום חמישי בערב, שודר פרק הפיילוט של הסדרה, ומהרגע הראשון הייתה להצלחה גדולה וזכתה לאורך השנים לאחוזי צפייה גבוהים, זכתה בפרסי טלוויזיה רבים והייתה מועמדת ל־63 פרסי אמי וגרפה שש זכיות. בישראל, אגב, שודרה “חברים” לראשונה ביוני 1995.
"היום אי אפשר היה ליצור את הסדרה כמו שהיא מכמה סיבות", אומר פרופ' מאיירס. "כל החברים והחברות לבנים, הם כולם סטרייטים, הדמות של ג'ואי מטרידה מינית ולא הייתה עוברת את עידן 'מי טו', אבא של צ'נדלר הוא טרנסג'נדר ומושא ללעג בסדרה. הם צוחקים על הלסביות ועל מוניקה שהייתה שמנה בילדותה. זה אולי הצחיק בזמנו והתאים לתקופה ההיא, אבל היום זה היה דורש עדכון".
“זה היה נכון לתקופה ההיא, היום פחות”, מוסיפה ד”ר ברנשטיין. “יש הרבה ביקורת על הסדרה: היא הייתה ‘לבנה’ מדי כי אין בה שחורים. יש בה דברים שבמציאות העכשווית לא היו עוברים”.
מיד עם צאתה, הצלחתה של הסדרהבאה לידי ביטוי לא רק בנתוני הרייטינג אלא גם בהשפעתה האופנתית. כך למשל, התספורת של רייצ’ל זכתה לכינוי “תסרוקת רייצ’ל” והפכה למבוקשת מאוד במספרות במשך תקופה ארוכה. בנוסף, שלל בתי קפה בארץ ובעולם ערכו עיצוב מחדש לחלל כך שיחקה את בית הקפה “סנטרל פרק” בסדרה, במטרה למשוך קהל וליצור את אותה אווירה שהשתקפה בסדרה. המשפט הקבוע של ג’ואי “How You Doin” הפך סלוגן לחולצות שונות.
“הסדרה הציגה משהו שהרבה אנשים רצו לחקות”, מסבירה ד”ר ברנשטיין. “אנשים אהבו וכנראה אוהבים עד היום לראות חבורה כזו שהיא כמו תחליף למשפחה. ב’חברים’ כל אחד יכול למצוא דמות שהוא מזדהה עמה או עם חלקים ממנה, וחלק מהעניין זה לרצות לחקות את התסרוקת ולדבר באותם ביטויים. זה היה במקום הנכון ובזמן הנכון, ולכן האפקט החברתי, האופנתי והתרבותי שלה כל כך בלט אז”.
"הסדרה הציגה אידיאל של חיי רווקות לאנשים בשנות ה־20 שלהם", מציין פרופ' מאיירס. "זה היה משהו שאנשים בכל העולם שאפו אליו - בחיפה או בפראג. אנשים חלמו על האפשרות להיות יום אחד מגניבים כמו הדמויות".
“מה שהפך את ‘חברים’ לסדרה כל כך אהובה ופופולרית זה ההיצמדות של צוות הכותבים שלה לסיפור הקטן”, מסבירה קיגל. “ב’חברים’ היו עלילות שיכלו לקרות לכל אחד: לכל אחד מאיתנו יש אקס מיתולוגי, כל אחד מאיתנו ניסה להפסיק לעשן או ללבוש מכנסי עור”.
עדיין בסטיז
ב־6 במאי 2004 שודר הפרק ה־236 והאחרון של הסדרה, שבו נראית החבורה הולכת לקפה אחרון ב”סנטרל פרק”. בשנים האחרונות, במסגרת שידורה בנטפליקס, דור חדש הולך ומגלה את הסדרה. “יש משהו בסדרה הזאת, ביחסים בין הדמויות, שהוא על־זמני”, אומרת ד”ר ברנשטיין. “הנוער של היום מתחבר בייחוד לנושא החברים שנפגשים הרבה, שאין להם סמארטפונים והם יושבים ומדברים זה עם זה. יש בני נוער שנמשכים לתמימות הזו ומקבלים הצצה לעולם של לפני האפליקציות, כשאנשים ישבו בבית קפה ודיברו”.
רק חלק מהשחקנים בסדרה הצליחו לטפח קריירת המשך מצליחה עד היום. הכוכבת הכי גדולה שפרצה מתוך הסדרה היא ללא ספק ג’ניפר אניסטון (52), שזכתה על תפקידה בסדרה בפרסי גילדת שחקני המסך, האמי וגלובוס הזהב. גם קורטני קוקס (56) המשיכה לשחק בסרטים ופנתה להפקה ובימוי. למקרה שתהיתם, היא ואניסטון נשארו בסטיז, ואניסטון היא סנדקית של בתה הבכורה. ליסה קודרו (57) כיכבה אף היא בשלל סרטים קומיים. מת’יו פרי (51) כיכב במספר סרטים ובתפקידי אורח בסדרות, אך התמודד גם עם התמכרות קשה לסמים ולאלכוהול ואשפוזים תכופים במכוני גמילה. מאט לה־בלאנק (53) המשיך לספין־אוף “ג’ואי”, אך עיקר פרסומו בשנים האחרונות הוא כאחד מצוות מנחי תוכנית הרכבים הבריטית “טופ גיר”. דייוויד שווימר (54) החל בשנה שעברה לככב בתפקיד ראשי בסדרה הקומית “סוכן חשאי”.
במשך השנים הופצו לא מעט שמועות על איחוד, אך צוות השחקנים הפריך אותם, עד 2019 - כשאניסטון פתחה חשבון אינסטגרם ובו העלתה תמונת סלפי של כל החבורה, חייכנית ונטולת איפור, מה שרמז כי האיחוד קרוב מתמיד. לפי הדיווחים, האיחוד היה צפוי להצטלם כבר בפברואר 2020, אך נדחה בשל הקורונה. עוד לפי הדיווחים: השכר שקיבל כל אחד מהשישה עבור האיחוד הוא כ־2.5 מיליון דולר.
בחודש שעבר זה סוף־סוף קרה: במשך יומיים של צילומים חשאיים בסט הצילומים המקורי של הסדרה באולפני וורנר בעיר ברבנק, ליד לוס אנג’לס, ישבה החבורה על הספה לספיישל איחוד בן שעה שנקרא “הפרק שבו הם שוב ביחד”. אם ציפיתם לאיחוד עלילתי – אולי תתאכזבו. הפרק כולל בעיקר העלאת זיכרונות משותפים מסט הצילומים, בשילוב סצינות מיתולוגיות והרבה שיחות ספונטניות ולא מתוסרטות. בנוסף, בספיישל ישתתפו גם מעריצים ידועים של הסדרה כמו ליידי גאגא, דייוויד בקהאם, סינדי קרופורד, ריס וית’רספון וג’סטין ביבר.
“הקונספט של האיחוד הנוכחי נכון לטעמי יותר מאשר איחוד עלילתי”, טוענת ד”ר ברנשטיין. “זה פתרון אידיאלי כי הם לא רצו להצטייר כפתטיים. פרק עלילתי היה יכול לעורר אנטגוניזם אצל חלק מהצופים, כך הם בעצם מתאחדים באלגנטיות וזה הכי מתאים, אקטואלי ורלוונטי”.
לאחר ששוחרר הטריילר הרשמי לספיישל, התראיינה החבורה למגזין “פיפל”. “זה כמו משפחה”, פתחה אניסטון את הראיון ותיארה את סערת הרגשות שעברה במפגש עם החבורה. “אין לי אחיות, אבל אם היו לי – אז ככה זה היה מרגיש”. קודרו הוסיפה: “אני יודעת שאני יכולה לסמס או לצלצל וארגיש כאילו הזמן עצר מלכת. אנחנו קשורים זה לזה ויהי מה”.
“הוצפתי בעשר שנים של זיכרונות בלתי נשכחים”, אמרה קוקס, ופרי, שמגלם את בן זוגה בסדרה, הוסיף כי האיחוד היה “קסום”. לה־בלאנק מצדו אמר שהמפגש המחודש היה קצת “מלנכולי ומוזר” וסיכם: “זה מצחיק. כשיוצא לנו להיפגש יחד, ההרגשה היא כאילו מעולם לא נפרדנו”.