עוד לפני שצפיתי אתמול בפרק של "המקור" של רביב דרוקר על הסודות של משפחת נתניהו בבלפור, הרגשתי לאורך השבוע אי נוחות כאשר שודרו טיזרים ופרומואים מאותו פרק. על פי אותם פרומואים, יכולת לחשוב שבמעון בבלפור מתגוררת מרשעת מטורפת כמו האישה שהסתיר רוצ'סטר בעליית הגג, ברומן הידוע של שרלוט ברונטה, "ג'יין אייר".
וגם אם כל מה שפורסם על אשת ראש הממשלה נכון, כמה אפשר לחטט בחיים הפרטיים של אנשים, ולא רק של הזוג נתניהו, אלא של כל משפחה נורמטיבית, ולחשוף בפני כול את חולשותיהם, או הכשלים בניהול ביתם, עם כל הבושות והמבוכות הנלוות? במהלך השבוע האחרון, בהפסקות שבין תוכנית אחת לשנייה, או בין הפרסומות, הטלוויזיה לא הפסיקה להזכיר לנו שבל נשכח לצפות ב"המקור" כי אנחנו עומדים לגלות חומרים עסיסיים על חייה של הגברת הראשונה.
בכל פעם שהופיעה על המסך אחת מאותן עובדות שסיפרה שהיא לפעמים היתה מסתתרת במזווה מפאת זעמה של הבוסית, או עובדת אחרת שהתלוננה שהבוסית התעללה בה, או עובדת אחרת שאישרה שהמעבידה שלה מכורה לטיפה המרה וזה ידוע וגלוי לכול, הרגשתי את הצביעות של הטלוויזיה. מצד אחד, במין צדקנות היא מטיפה מוסר ומזהירה מפני הסכנה הטמונה בשיח האלים ששוטף את הרשת החברתית ויוצאת נגד שיימינג. מצד שני, היא מוציאה תחת ידה תוכנית שרק תלהיט את הרוחות ברשת בין תומכי ביבי למתנגדיו, ומי הביוב של התקשורת הדיגיטלית יעלו על גדותיהם ויסריחו את כל המרחב האינטרנטי בהשמצות, קללות ואיומים, כאילו לא היה לנו מספיק מכול "הטוב הזה" בשנים האחרונות.
על מנת להפיג חשדות שעלולים לעלות בראשיהם של הקוראים שהכתבה הזאת היא מטעם, או שכותבת שורות אלה החליטה לאמץ את דרך החנופה, אתם יכולים להרגיע. למען גילוי נאות, נטיותי הפוליטיות היו מאז ומעולם לכיוון המרכז-שמאל, ובתקופות מסוימות, לכיוון מרכז-ימין, תלוי בגיל ובתרגיל ובעיקר באירועים המרכזיים שהתרחשו באותן תקופות. מפלגות קיצוניות תמיד הפחידו אותי, ובבחירות האחרונות בחרתי במפלגה של יאיר לפיד, כי אני חושבת שהמדינה זקוקה להתחדשות ורענון השורות בקרב מנהיגיה.
אבל עדיין, לא ציפיתי בכיליון עיניים לעוד תוכנית בטלוויזיה שנהנית להציץ לתוך חייה הפרטיים של משפחה, מפורסמת ככל שתהיה, ולחשוף אותה עירום ועריה קבל עם ועדה. ולמען איזו מטרה, מלבד ליבוי יצרים ועידוד כל המכורים למקלדת, שיציפו את הרשת בעוד מתקפת שנאה שלוחת רסן?
אני לגמרי בעד לשחוט פרות קדושות וניקוי אורוות, אבל זאת גם לא בושה (ויסלחו לי כל הציניקנים), לרחוש קצת ריספקט ולנהוג בדרך ארץ כלפי ראש ממשלה ובני ביתו ולא לנסות לפתות אותנו עם פיסות מידע מהסוג הנמוך, כמו כמה בקבוקי אלכוהול שותה אשת ראש הממשלה ביום. ולמה שלא יספרו לנו גם מה קורה בחדר המיטות של הזוג המלכותי?
אז לא תודה. ממש לא מעניין אותי שהגב' נתניהו שמה עינה בכוס (אם בכלל), אלא אם כן מישהו יבוא ויוכיח מעל לכל ספק שההתמכרות לאלכוהול מקהה את שיקול דעתה, מה שמסכן את כולנו, כי לפי השמועות, רק על פיה ישק דבר בכל הקשור לענייני מדינה חשובים. גם מערכת היחסים שלה עם העובדים במעון לא ממש מעניינית אותי. היא לא הפטרון הראשון או האחרון שהעובדים לא מרוצים ממנו או לא מלקקים אצלו דבש, ואם חלק מהם כל כך סובל במחיצתה, קשה לי להאמין שהם מוחזקים בכוח ובניגוד לרצונם בבית בבלפור. לפי הזוועות שסופרו אמש בתוכנית של דרוקר, אפשר לדמיין שהעובדים כלואים במרתף הבית קשורים בשלשלאות ברזל ואין ביכולתם להימלט. או אולי הם נענשים על אי ציות להוראות הבוסית וחוטפים מדי פעם הצלפה הגונה של מלקות.
צחוק בצד, אבל בסופו של יום, מה שבעיניי נשמע חמור, הוא האיסור שחל על העובדות לאכול מבלי שניתנה להם רשות, שזוהי הפרה בוטה של זכויות עובדים. גם האיסור להעסיק אתיופים בקומה השנייה, שהיא קומת המגורים של הזוג המלכותי, הוא BIG NO NO!
יחד עם זאת, אותנו לימדו שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, וכל עוד אין הוכחות חותכות לכל "מעלליה" של שרה נתניהו כפי ששודרו בתוכנית, למי עלינו להאמין? ולמה בכלל אנחנו, הצופים, מהווים צד בכל סיפורי האימה האלה, שצריכים להיסגר בבתי הדין לעבודה או בכל מסגרת אחרת שעוסקת בסכסוכי עובדים ומעבידים?