גם בעונתה השנייה “לופן" מביישת את ארסן לופן המקורי, ועל הדרך מצליחה להפוך שחקן נפלא כמו עומאר סי לגולם מגודל. שאלו פעם את שאקיל אוניל, שחקן הכדורסל האמריקאי, לאן יפנה כשיפרוש מהמשחק. אוניל, אדם בגובה 2.16 מטר, במשקל המגיע אי־שם מעל 130 קילו, שפניו מוכרות למיליארדים ברחבי העולם, ענה שהוא מתכנן להיות בלש סמוי. לא שההשוואה בין שאקיל לעומאר סי - השחקן המגלם את אסאן דיופ, הגנב המתוחכם הפועל בהשראת ארסן לופן - זהה אחד לאחד, אבל כשאסאן המגודל מתגנב בתחפושת לבית מלון לחלץ את בנו הלכוד בידי הרעים, הוא בולט שם בבוטות כאילו שאקיל קפץ לביקור בליליפוט.

העובדה הזו אינה מפריעה ליוצרי הסדרה “לופן" שמשודרת בנטפליקס, בעונתה הראשונה וגם בעונתה השנייה שעלתה בימים אלה לנטפליקס, לשגר את אסאן לתוך המלון, ולכתוב בתסריט ששאר העובדים שהוא חולף לידם לא משגיחים, ווינק ווינק, שהר האדם המגודל החולף לידם הוא הפושע המבוקש, רק משום שהניח על פניו שפם ונעץ כמה שיניים עקומות מפלסטיק בפיו.
איזה עלבון לארסן לופן המקורי, הפורץ הנוצץ, האיש בעל אלף התחפושות והפרצופים, שנהגה בידי הסופר הצרפתי מוריס לבלאן. 

לופן המקורי הוא גבר בעל נימוסים שמקסים את כל סובביו, רובין הוד שעוזר לנזקקים בצרות, פמיניסט הרוחש כבוד עליון לנשים. איפה ארסן לופן הנוצץ ואיפה הגולם המגודל אסאן, שנושא על פניו כמעט דרך קבע ארשת של אברך מבוהל ומבולבל שהושלך בפעם הראשונה אל עיר החטאים הגדולה ולא מבין מה מתרחש מימינו ומשמאלו.

וכשקורה איכשהו שאסאן נחלץ מצרה, הדרך לעולם לא אלגנטית. איזה שוטר - שבעצמו, הפלא ופלא, לכוד בקסמיו של לופן המקורי - מתגייס לעזרתו בכלל לא לפי התוכנית. אבל לאסאן הדי שלומיאל אין זמן לחגוג, כי מיד הוא מתגלגל לצרה אחרת, שגם ממנה ייחלץ, אפשר להיות בטוחים, בצליעה גסה ובהבעה מבוהלת. ארסן לופן בטח מתגלגל בקברו הווירטואלי, אם כמובן הסדרה משודרת בטלוויזיה שלו.

אנחנו אוהבים את הגיבורים שלנו אלגנטיים, שנונים, מהירים וחדי מחשבה. לא צריך כמובן להפריז. לא חייבים NCIS פריז, שמאוויר ובאגט סורגים לנו את הרוצח תוך 40 דקות. אבל להביט בארשת המבולבלת והדהויה שהדביקו התסריטאים לעומאר סי לאורך כל הסדרה זה לא פחות מעלבון. בלתי אפשרי לשכוח לעומאר סי את ההופעה המופלאה ב"מחוברים לחיים", ודי במה שעושים לו וממנו ב"לופן" כסיבה מספקת לא לצפות בסדרה.

לא שחסרות סיבות נוספות. העלילה שטוחה, נמרחת, הדרמה - שבקושי יש כזו - מנדנדת, בעלת קצב בלתי מתקבל על הדעת, נגמרת 20 פעם ומתחילה מחדש. האיש הרע, הובר פלגרין, רע עד עצמותיו. עיניו הרעות קבועות במבטו הרע, ותחתן מרצד חיוכו הרע, וכשהוא הולך - צולע על מקלו הרע - גופו נטוי קדימה כשהוא שקוע במזימותיו הרעות לעשות צרות לאנשים הטובים. יאללה! בחייכם! מעודן יותר, תסריטאים נכבדים, לא לימדו אתכם לכתוב? בלתי אפשרי להבין איך כל כך הרבה אנשים בעולם נשפכים על הסדרה הצולעת הזו. רק שלא יעשו עוד עונה.

לראות או לוותר: לא לראות. סדרה רעה שגם בעונתה השנייה מבזבזת רעיון לא רע.