לאחרונה, בשיח הציבורי והפוליטי, שגם כך רווי בהרבה שנאה וביטויים מבישים, פוגעניים ומעליבים, הפועל "להעיף", על הטיותיו השונות, חוגג ומושמע במין קלות בלתי נסבלת ולא מכבדת. בדיונים בכנסת, צועק או צועקת מי שמנהל/ת את הישיבה, לחבר כנסת אחר שלא מתנהג כראוי, ש"יעוף" מיד החוצה.
זו התבטאות משפילה ולא נעימה לאוזן, ובוודאי לא תורמת לשיח תרבותי וממלכתי. אפשר גם להעיר לאותו חבר כנסת שייצא החוצה מבלי "להעיף" אותו. אם מורה בבית ספר הייתה מעירה בכיתה לבני "שיעוף" מיד החוצה, כאילו היה איזה חרק עם כנפיים, במקום להורות לו פשוט לעזוב את הכיתה, היא כבר הייתה פוגשת אותי אצל מנהלת בית הספר.
האופוזיציה לא מפסיקה לפמפם לנו מהרגע שהוקמה הממשלה החדשה, שהם יעשו הכול על מנת "להעיף" את הממשלה "הרעה והמסוכנת הזאת". בינתיים, אותה ממשלה "מסוכנת" מגיבה מיד ותוקפת את האויב כאשר הוא משגר מעזה בלוני תבערה ששורפים את שדותינו, פעילות טרור שעברה לסדר היום בתקופת הכהונה של הממשלה הקודמת, שהכילה את מתקפת הבלונים ונתנה לפעילות העוינת הזאת להימשך לאורך תקופה ארוכה ורק בנס לא היו נפגעים בנפש, למרות שאדמה וחקלאות חרוכות, הן פגיעה ונזק לא פחות חמורים.
אתמול בתוכנית של ברקו ואופירה, צעק ברקו לעבר עופר כסיף מהרשימה המשותפת שאם לא טוב לו בארץ, "שיעוף" מכאן כי הוא לא רצוי בארץ ואף אחד לא רוצה אותו כאן. אופירה אף הציעה לו שיעתיק את מקום מגוריו לעזה, וברקו שכל כך בטוח שהוא יודע הכול ואין צודק ממנו, וחושב שהוא ניחן בכישרון נדיר לקרא מחשבות של אחרים, או לקרא את שפת גופם, אף יותר ממקצוענים בתחום, ניסה בכוח להוציא מהשמאלני הקיצוני כסיף, הודאה שהוא היה מעדיף כראש ממשלה את אחמד טיבי או איימן עודה, במקום נפתלי בנט.
אז נכון שגם אני, כמו ברקו, סולדת מאנשים עוכרי ישראל שמלכלכים עלינו בעולם, ואף פעם לא הבנתי את הצורך הלא הגיוני שלהם לירות בתוך הנגמ"ש (דימוי שביבי השתמש בו כאשר דרש משמעת סיעתית), כי הרי גם בעצמם הם פוגעים ולא רק באחיהם היהודים.
זכור לי שזמרת מאוד מוכרת בארץ, עם נטיות שמאלניות מובהקות, התלוננה שהיא לא התקבלה בסבר פנים יפות, באחת מהופעותיה בחו"ל. וכי מה היא חשבה? שיפרשו לפניה שטיח אדום אחרי שהשמיצה את ישראל? האם היא לא ידעה שהיא בעצם יורה לעצמה ברגל ותחווה את האנטישמיות על בשרה, אחרי שהיא תרמה להתעוררותה?
לכן, כל המלעיזים היהודים שמוציאים את דיבתנו רעה, על מנת להתייפייף בעיני העולם, כמו אותם אמנים שדואגים יותר לקריירה המקצועית הבינלאומית שלהם, מאשר לתדמיתנו בעולם, הם ממש לא ספל התה שלי.
גם אני, כמו רבים אחרים, כעסתי עד עמקי נשמתי כאשר שחקניות כמו נטלי פורטמן וגל גדות, לא מצאו לנכון לעמוד לצד ישראל באופן טוטאלי בזמן המערכה "שומר החומות" בעזה, כפי שעשו מפורסמות מוסלמיות אחרות שנעמדו על רגליהן האחוריות וצעקו בקול את מחאתן לטובת אחיהן בעזה. הרי זאת הייתה הזדמנות יוצאת דופן עבור גל גדות או נטלי פורטמן, להיות השגרירות שלנו בעולם ולהתגייס למלחמת הסברה משמעותית עבורנו ועבור המדינה בה נולדו. אך הן העדיפו לא להרגיז אף אחד, בטח לא את מי שממלא את כיסיהן במיליוני דולרים.
אז מצד אחד, יכולתי להבין את ברקו שנתקף אמש בחמת זעם כלפי ח"כ עופר כסיף, ולא היה חסר הרבה שיהפוך עליו את השולחן מרוב שהוא התעצבן וצעק לעברו שוב ושוב, שיעוף מכאן.
מצד שני, כאשר ברקו אומר לכסיף שהוא צבוע כי מצד אחד הוא חי בארץ ומתפרנס בה אך לא נרתע מלהכתים את שמה, גם ברקו צבוע באותה מידה, כשהוא מתפרנס מעצם היותו מראיין של אנשים כמו כסיף. כשהוא נותן להם במה, גם הם נותנים לו את הבמה לשמוע ולהישמע.
בנוסף לכך, אם כסיף, עוכר ישראל שצריך "לעוף" מהארץ, אינו לגיטימי בעיני ברקו, מדוע הוא הוזמן בכלל לראיון? ואם הוא כבר הוזמן, מן הראוי לנהוג בו כאורח ולשמור על כללי נימוס אלמנטריים בין מראיין ומרואיין, במקום להתנפל על אותו אורח בשצף קצף ולהגיד לו לעוף לכל הרוחות.
אפילו הבדואי הפשוט בפזורה, גם אם הוא שונא אותך שנאת מוות, כל זמן שאתה מתארח באוהלו, ינהג בך בכבוד הראוי ולא יעלוב בך כאשר אתה נמצא בצל קורתו. אותו ברקו, שהשכם והערב מדבר על שיח השנאה הקיים בחברה ועד כמה שהוא וכולנו מאסנו בו, לא בדיוק יודע לשלוט בלשונו או לרכך אותה כשהאצילות או המקצוע מחייבים.
אז אליה וקוץ בה. גם אם ברקו צדק בקשר לכסיף, היה טעם לפגם בדרך ובצורה שהוא ראיין אותו, ואם כסיף אזרח לא רצוי, על פי ברקו, הוא גם אמור להיות אורח לא רצוי באולפן ומלכתחילה לא צריך היה להיות מוזמן. אין ספק, שברקו איבד את את זה אתמול, ואם הייתי רוצה להשוות בינו ובין אופירה, האחרונה דווקא יודעת טוב ממנו במצבים דומים, לשמור על איזשהו פאסון.
נקודה נוספת למחשבה. מעיין בשן, המפענחת את שפת הגוף של פוליטיקאים, הוזמנה אתמול לאולפן, וכשהתבקשה לקרא את שפת הגוף של נפתלי בנט, היא הדגישה שבהרבה מצבים שפת הגוף שלו או תנועות מסוימות שהוא עושה, משדרות התרגשות מצידו. אני חייבת לציין שאני לגמרי מעריכה תכונה כזאת, כמו שאני מעריכה נטייה של אדם להסמיק, כי היא אנושית ומצביעה על רגישות וענווה עצמית.