אם יש רגע אחד שמסכם את העונה הקודמת של חתונה ממבט ראשון הוא בעצם לא ממש רגע, אלא יותר לקט של האירועים המשמעותיים ביותר בזוגיות, אם אפשר לקרוא לזה ככה של אריק ודובי: אריק טוחב לדובי פתק התנצלות לתוך כוס באמבטיה עם מזלג, דובי קוטפת פירות מעץ מוגן בברצלונה, אריק שואל אותה: "מה כל כך עוצמתי בך?" וכמובן, אין ספור משחקים קסומים עם קלפים שבו דובי שואלת את אריק איך הוא היה מרגיש בתור פלאפל.
למה נזכרתי בזה עכשיו? קודם כל, כי זה מעלה חיוך על הפנים. ושנית, כי לא באמת הייתי צריכה את העקיצה של ד"ר בוימן משיטה כדי להצביע על הדמיון בין הזוג החדש שעלה לשיח, לבין אריק ודובי, אע"פ שהיא הייתה רגע נהדר ומתבקש בתוכנית, סוף סוף קצת צחוקים בפאנל המומחים. והנה לנו, עוד זוג הפכים של כלה סוערת וצוהלת וחתן מאופק ומופנם שמשדרים סיכויים טובים בתחילה אך לא נופתע אם כבר בקרוב אחד מהם יפוצץ את החבילה סטייל מאור מ"מור ומאור" אשתקד.
להלן הנפשות הפועלות: הוא – בן, 38, מנהל גן לילדים על הספקטרום האוטיסטי, רגיש, ביישן ובעל דירה מהממת במיוחד (לא הכרחי אבל תמיד נחמד שיש). היא – מנור, בת 33, ארכיטקטית ומכורה למבנים לשימור (איך היא ואריק היו נהנים ביחד בברצלונה). בחורה שהיא יותר כמו מופע אור קולי של פרצופים, צחוק, ריקודים ואנרגיות כלליות. מתחילים להרגיש לאן זה הולך?
גם החתונה עשתה לנו פלאשבקים, בעיקר בתחושות הכלליות שהשניים הללו משדרים – מנור קופצת, מתרגשת, שמחה ואילו בן מנסה להשתלב בקצב, לוקח את הדברים באיזי. היא כבר אוחזת אותו חזק בידיו וקוראת לו "בן בן", והוא עוד מעכל, כשבין לבין מפיץ אווירה של היסוס לצד המשפחה והחברים ("אני לא אוהב את זה עם כל האיפור" ומענה של "כן" חלוש בקול גבוה מדי לשאלה האם הוא מרוצה). אני לא רוצה להיות קטנונית אבל מה אפשר לעשות שאני כזו?
מצד שני, אני עוד לא פסימית לגמרי. ברור שזה רק היום הראשון ואם היינו מתבססים על החתונות כתחזית להמשך אז מור ומאור היו היום הורים לשלושה. בתוך כך, קשה שלא לתהות האם השילוב הזה הוא שוב ניסיון עיקש להוכיח שהפכים נמשכים, לשווא – או שמא מדובר פה באמת בהצלחה חד פעמית? כך או כך, נוכל להתנחם בזה שסוף סוף קיבלנו זוג שהמשפחות של שני המאושרים מעורבות ושמחות. או במילים אחרות – אם אפשר להמשיך לצפות רק באבא של מנור כל החיים, אני ממש אשמח, וכמובן להמשיך לשמוע את אמא של בן משחירה בלי טאקט ("רק שתצבע את השיער בצבע אחר כי הבלונד הזה מבגר ממש"). אין, אין כמו משפחות מביכות.
במקביל, אפשר לשמוח שהעונה סוף סוף התניעה ואנחנו זוכים לראות יותר מזוג אחד בפרק. הרגעים המתישים המלווים את החתן והכלה החדשים טרום החופה (הכוללים הקראה בקול של הברכות שנלקחו מקיטשיות דוט קום) התחלפו בימים הראשונים של מעיין והלורדוקטור עמרי כזוג נשוי. החתונה אמנם נראתה כמו מופע של שני אנשים שמאוד מתלהבים מהרעיון ומההזדמנות, ודווקא פחות האחד מהשני, אבל לפתע הימים הראשונים שלהם יחד צבעו את הקשר בצבעים של אופטימיות. שיחות אישיות נפתחות, בדיחות משותפות קורות ואפילו לא ביקורת אחת של עמרי על הרווח בשיניים של מעיין! תאמינו לי, מה אישה יכולה לבקש יותר?
בכל מקרה, לפחות לעת עתה, אני משתדלת לשמור על תקווה. בכל החזיתות, אבל בעיקר אצל עמרי ומעיין. בכל זאת, אתם יודעים, לא בא לי לקבל הזמנה לטיפול שורש. ניפגש בפרק הבא. אל תשכחו לצחצח שיניים.
