יא אללה, תראו מה זה טיימינג. דווקא בשבוע שבו עוד ועוד מדינות נכנסות לרשימה השחורה ודוחקות אותנו לעבר הזמנת נופשים בארצנו הקטנטונת, זכינו לקבל את פרק ירחי הדבש של "חתונמי" בגרסת הקורונה – ממושב לימן בגליל דרך עין כרם ועד המזליסטים שהספיקו לנצל את המרווח הקטנטן כדי לטוס לסיישל בזמן שאני הייתי בבידוד. בקיצור – ירח דבש קורונה. חתונמי. איזה כיף. מתחילים:
ראשונים לעלות לגרדום הם קארין ואיתמר, שבפעם אחרונה שראינו אותם הם ניסו לשבור שיא בשילוב כמה שיותר מושגים מעולם ההייטק בדקה אחת. זוג היפים והחפרנים הזה נראה, עדיין, כמו התאמה מושלמת. אבל מושלמת מדי. כמו טל ואחווה, כמו יוגב ובת אל, פשוט זוג פוטוגני, איכותי וורבלי להחריד שעובר מצלמה נהדר מבלי שנצליח להבין את הקאצ'. הימור שלי – כנראה שלא נבין אותו עד הסוף, והפרידה שלהם פשוט תגיע מתישהו בחודשים שאחרי. פסימי מצדי? אולי, וזוהי באמת רק ההתחלה, אבל מה שבטוח הוא שמצאתי כבר את הגירל קראש של העונה – והיא חד משמעית קארין.
הפרק הבנו שהסיפור על הבחור שנטש הוא למעשה מעין אהבה וירטואלית שהסתכמה בתשעה חודשים של שיחת וידאו עד שהאחרון פשוט הבריז מפגישתם המיוחלת. היכולת שלה להיחשף בפריים טיים ואל מול מי שהיא אמורה, כביכול, לייצר תדמית של בחורה יציבה ואיתנה הפך אותה לשובת לב וכובשת, ואפילו איתמר לא הצליח להסתיר את זה. את זה, ואת העובדה שהוא אוהב את ריח הגוף שלה. לגיטימי סך הכל.
קפיצה קטנה לסיישל, לרענן את העיניים והנשמה. בין ים מהפנט אל צמחייה ירוקה הספקתי לקלוט שלושה דברים מהותיים על עומרי ומעיין: 1. הבחור הזה פשוט אומר את כל מה שיש לו בראש, קרינג'י ככל שיהיה. 2. מעיין יכולה להיות מגישה מחליפה ב"אינטימי" עם רפי רשף. 3. אולי לזוג הזה יש יותר פוטנציאל ממה שחשבתי. אז נכון, אמנם רוב הזמן של ירח הדבש הוקדש כדי לדבר על זוגיות, אהבה וגירושים ופחות על, דברים בסיסיים כמו נגיד, מי הם, אבל וואלה, אולי זה עדיף. יש להם עוד 42 יום כדי לגלות כמה סוכר הם שותים בקפה וכמה פעמים מעיין מצחצחת שיניים, אבל תוך פחות משתי יממות הם הצליחו לדבר בכנות מרשימה על הדאגות והפחדים שלהם, ואפילו להתגבר על מכשול קטנטן בזכות פתיחות והתעלות משני הצדדים:
עמרי, שהצהיר כי קשה לו לדבר על רגשות, יזם שיחה על הריחוק שחש ממנה ומעיין, שנוטה להסתגר בעת משבר, הציפה את הרגשות שלה מבלי לשבור את הכלים. ואם לא די בכך, הוא אפילו קנה לה בהפתעה את הקימונו שהיא רצתה. רק אני פלטתי באופן בלתי נשלט: "איזה חמודדדדדד"? אם הוא לא יזכיר שוב אביזרים דנטליים והיא לא תתלהב מדי מצבים, יש מצב לא רע בכלל שהם יהיו דניס והדר הבאים (להוציא את הסוף המר של הפרידה).
ומסיישל החלומית לעין כרם הקסומה, שהייתי שמחה להתרכז ביופייה אלמלא מנור הייתה מספקת כל כך הרבה אקשן מיותר. מנור, אנחנו יכולות להיות פתוחות רגע, נכון? כפרה עלייך, מה קורה? רק לפני שבוע שיבחתי אותך על הקלילות והאנרגיות ונכון, הצבעתי על כשלים פוטנציאלים בעתיד אבל כבר בערב השני שלכם יחד את שוברת את הכלים? ועוד בכזו בוטות? על כאלה נסיבות?
לטובת מי שפספס את סרט האקשן, להלן תקציר: בן ומנור מגיעים למלון בירושלים הקרירה ומגיעים לארוחת ערב מפנקת. באחת (מאלפי) הפסקות הסיגריה שהזוג הזה לוקח, בן מתמהמה ונכנס לשיחה קצרה עם השפית. זהו. אורות כבים. זרקור על מנור. הסרט שלה מתחיל: פרצופים, עצבנות והמשפט האלמותי: "הכל טוב, פשוט אני לא מבינה למה היית צריך לדבר איתה באריכות כזו". ברור, הכל טוב. מי לא מקנאה למישהו שפגשה יומיים לפני?
ההפתעה מהסיטואציה הזו יכלה להיות מינורית לולא מנור הייתה מפגינה פחות התלהבות מבן, סליחה, מ"בעלולי", אבל היות וחלקים ניכרים מהפרק הוקדשו לתצוגת אהבה חמה ומלאת תשוקה הכוללת אלפי שמות חיבה והפגנת מחויבות ("עוד שעה אני אעשה לך ילדים") מצד מנור, לא האמנתי שכה מהר היא תשבור את הכלים.
ייאמר לזכות בן שהוא הפגין יכולת איפוק והכלה ראויה לציון ללא גרם של ציניות, גם באירוע הזה וגם בתקרית שהתרחשה בערב שאחרי כאשר מנור לא הצליחה להגיד משפט אחד מבלי להזכיר את רצונה לשכב איתו. לא שיש רע בדבר, להפך, אבל כשמדובר באדם חדש, קשר חדש, וסיטואציה ראשונית לשני הצדדים – זהירות ובייבי סטפס הם כלל לא מילה גסה. אז כן, גם זה לא גרם להפגנת האהבה להיפסק, ואני כמובן הכי מפרגנת, אבל רק מזכירה שעוד שבועות ארוכים לפניהם, וחבל לבזבז את כל הדרמה כבר עכשיו. בכל זאת, רק התחלנו. אם כבר עכשיו היא שמורה אצלו כ"אשתי המשוגעת" – מה יהיה עוד חודש? בוחרים שמות לילדים?
