הדחת דנה רון: שלט רחוק חדש הוליך את המבקר לתוכנית הקרויה: “האח הגדול"
משתתפים זהים לזה לזה, מריבות קטנוניות ויצירה מלאכותית של מתח הולידו פיהוק גדול. זה קרה באשמת הטכנאי של יס, שהגיע במהירות מרשימה לתקן תקלה, ואמר לי, למה לך הממיר הישן הזה, קח את החדש ביותר, בהפרש של 3 שקלים.
מי יגיד לא בגלל 3 שקלים? סגרנו עניין, הוא החליף מה שהחליף, הותיר בידי שלט זעיר, והלך. מאז עברו שבועיים ואת מרבית הזמן הפנוי שיש לי אני מבלה בקטטות עם השלט הזעיר - או השלז"ר, כפי שאני מכנה אותו.
מעולם, בכל אביזר חשמלי כלשהו, ממזגן ועד דלתות רכב, לא פגשתי בשלט רחוק כל כך מסובך, כל כך לא אינטואיטיבי כמו השלז"ר החדש. יוצרי השלז"ר, אני מניח, התכוונו להקטין את מספר הלחיצים כדי להפוך את חוויית המשתמש בו לנוחה ונגישה יותר, ויצרו לטעמי אביזר שבקרוב ייאלצו לפתוח קורס אקדמי למשתמש בו, ויידרשו לחלק איתו גם שקית של כדורי הרגעה.
אני חולק את כל תלאותיי כאן עם הקורא כדי להסביר את הנסיבות שהביאו אותי לצפות בפרק של “האח הגדול". לא התכוונתי לצפות בפרק. הגעתי אליו השבוע במקרה, במהלך עוד קטטה עם השלז"ר שבסופה חיפשתי בסביבה כיסא פלסטיק להשליך על האביזר השחור הקטן. אני לא צופה בריאליטי.
בלי לפתוח את הדיון המייגע כן או לא, בעד ונגד, אפשר לסכם באמירה שיש אנשים שאוהבים ריאליטי ויש כאלה שלא. אני לא.
אך מכיוון שהשלז"ר ניווט אותי ל"האח הגדול", חשבתי שמהשמיים בטח רצו שאגיע לשם, אז כבר נשארתי.
הנה המסקנה שלי ממה שראיתי שם: משעמם. היה פשוט משעמם. לא מזיק כמובן לסגור קבוצת אנשים בכמה חדרים ולהניח להם לפתוח אחד על השני, אבל גם מריבה צריך לבשל היטב כדי שתהיה מעוררת תיאבון. המריבות בבית האח הן אפילו לא מתאבן. כל הדמויות אותו דבר.
אותו חתך אוכלוסייה, אותו חתך השכלה, חושבים ומדברים אותו דבר, אף אחד לא רע מדי, משוגע מדי, מנג'ס מדי. אין יפהפייה עוצרת נשימה, אין גמד. הפאזל ססגוני בערך כמו קיר בצבע אחד.
אז ככה יוצא שהאירוע המתמשך ואחד המרכזיים בפרק הוא מריבה בין רומי לאייל (וסליחה אם טעיתי בשמות) על שהוא אמר ככה, והיא אמרה ככה, אז הוא ענה לה ככה, והיא אמרה מצטערת, אז הוא אמר - יאללה! כלום ושומדבר שנמתח כמו מסטיק על פני רבע שעה. לא פחות.
ואז השיחה של רומי הנזעמת עם האח, כל כולה מופת של חוכמה, בלי כמובן יכולת לנסח משפט הגיוני מההתחלה ועד הסוף, מלבד נמאס לי. זהו. נמאס לי.
וזה עוד כלום לעומת מירי, שאוהבת את כולם אבל היא תגמור חשבונות עם כולם. עוד לא ראו את הצד הזה שלה. ודנה שרבה עם אורן חזן. עד חצי הפרק אורן חזן לא נשמע או נראה וכבר הייתי מודאג.
אבל אז, מעל מחבתות במטבח, פרצה הקטטה בין שניהם. הוא אומר ככה והיא אומרת ככה, והוא אומר והיא אומרת, וכן הלאה וכן ככה - תכף להירדם מול המסך. איפה צרחות, איפה ביצים עפות באוויר, זה אורן חזן? של הדרינקים על הרצפה בבולגריה? זה האיש של טראמפ שבייש את השירות החשאי האמריקאי? ועוברות כמה דקות והוא בא שפל רוח לבקש סליחה - אורן חזן צפיחית בדבש.
אז בסוף חלבו את הזמן בהדחה של דנה בערך כמו הזמן שלוקח לחלוב רפת שלמה. ביג דיל. ולזה הם קוראים מתח. הנה אני מציע לכם סדרת ריאליטי מתח אמיתית: קחו שלז"ר ביד ונסו להגיע לאן שאתם רוצים בניסיון אחד. המלצה: קחו כריכים ומים לדרך.
לראות או לוותר: לא לראות. פורמט שזקוק לרענון. מה רענון? רמונט.