ביקור בנט בארצות הברית כמשל, חברות החדשות

אז רציתי לראות בחטף, לא יותר מבחטף, מה קורה עם ביקור ראש הממשלה בנט בארצות הברית. היה יום שישי בערב, השעה הייתה בסביבות שמונה, ובחיים, באופן עקרוני, אני לא צופה במהדורות החדשות. את מה שעקרוני לדעת על העולם מסביב אני משיג בשתי דקות באינטרנט, ומההתעמלות האומנותית של הגבות של נוסבאום ויונית אני נעשה חולה, ככה שלא נדיר למצוא את מכשיר הטלוויזיה שלי כבוי ונעול בשעה שמונה בערב. הוא פשוט לעולם כבוי בשעה הזו.

אבל ביום שישי שעבר, בזמן המהדורה, הייתי אצל אמא לארוחת ערב (העוף, כמו תמיד, היה מצוין), ובנט היה אצל ביידן, והטלוויזיה הייתה דולקת, אז הצצתי. הממיר היה מכוון לערוץ 12, והתחושה הראשונה שלי הייתה פחד. הם תפסו אותי. תכף מתחיל המשפט, אבל ברור שאני אשם ומכאן אני ממשיך במקרה הטוב לבית האסורים.

יושב לו מול המצלמה טריבונל בן לא פחות משמונה עורבים, כולם בחליפות כהות, כולם בפנים קודרות, ומול כל אלה ניצב צופה אחד קטן ומבוהל. בלב הוא אומנם מנסה לשיר “ווי דונט נו אדיוקיישן", אבל הוא יודע שזה לשווא. תכף הוא יורשע, יבוזה, יקולל, ינוקנק, ונקסט, יתפוס את מקומו הנאשם הבא.

אני לא יודע מתי הייתה הפעם האחרונה שהבוסים של ערוץ 12 לקחו צעד אחורה כדי לקבל רושם כיצד נראית המהדורה שלהם ואיך הם לא תופסים עד כמה היא מעוררת אי־נעימות. לא יודע, אבל מניח שלא עברה בהם אי־פעם המחשבה לצמצם את מספר ה"פרשנים", וה"מומחים" נגיד בחצי, משמונה לארבעה, כדי להפוך את ה"פאנל" לידידותי יותר, תרבותי יותר, שלא כולם צועקים על כולם אלא יש החלפת דעות רגועה במקום שצף של הקאת מילים שאפילו לא נכנס לאוזן אחת לפני שהוא מתפוגג באוויר הנגוע בצעקות.

מישהו בכלל זוכר מה אומר הקונסול לשעבר בניו יורק, לפני שקטע אותו בצעקות הקונסול לשעבר בלוס אנג'לס? את מי, אגב, מעניינים כל הקונסולים האלה. למה, חושבים בערוץ 12 - או בכל הערוצים האחרים - ש"מומחים" ו"פרשנים" שהצופה מאבד איתם קשר בערך באזור המשפט השני - מעניינים מישהו? ממתי בעצם הפכו “פרשנים" לתחליף למידע עיתונאי? כל כך צועקת לשמיים העצלנות של חברות החדשות שוויתרו על הבאת מידע, ובמקום מלאכה עיתונאית מסתפקים בהרמת טלפון לעוד איזה לשעבר שמבקש לא להישכח ובשמחה רץ לאולפן בחליפת עורב לברבר את שלו. אז פלא שהצופה מבוהל? פלא שהצופה בורח מהמהדורה?

ואם חשבתי שראיתי הכל, עצרה המהדורה את שצף הפרשנים כדי לשדר כתבה שכמוה לא זכיתי לראות עד היום: סנסציה בדמות ברהנו טגניה עורך כתבה! דרמטי, נרגש, אבל בוטח בדרכו האמיצה, הנה הוא ברהנו שלנו בשדות הקרב העיתונאיים, אינו נרתע מהכדורים השורקים מעל ראשו, כלומר אומנם לא בעצמו לוחץ על העכבר, אבל בחדר העריכה (!) עם עורך (!), גיבורי כתבה בעצמם, המכינים כתבה שתשודר בהמשך המהדורה על רומן זדורוב. אז מי אמר שיש רק פרשנים ואין חומר מצולם במהדורות החדשות?

ועוד איזו כתבה הכין לנו ברהנו טרומפלדור האמיץ ברכבו של סנגורו של זדורוב. מתחנפת, עוקפת שאלות קשות, אוכלת מכף ידו של זדורוב, וגם מתארת את הקשיים בדרך (“אתם יודעים כמה היה קשה להכניס מצלמה לרכב?"). כל כך עצוב שראיתי רק שלוש דקות ממנה, כי אחר כך כוח פנימי קיומי אילץ אותי לברוח. זה כנראה עונשו של מי שצופה בחדשות ביום שישי.

לראות או לוותר: לא לראות. להישאר לגמרי על העוף של אמא.