אני יודעת שזה היה מבלבל, אבל מה ששודר אמש בפריים-טיים של קשת לא היה פרק של "בואו לאכול איתי" אלא עוד פרק של "חתונמי", אפילו מהטובים שידענו מהעונה. נכון, היו שם דגים חריפים, אורז פרסי ושלל רגעים שגרמו לגבה שלי להתרומם (כל פעם גבה אחרת) – ואף על פי כן, זו הייתה עדיין התוכנית האהובה והמקריפה שלנו שהפציעה עם פרק מצוין ומלא בג'וס שכיף לטנף עליו. מתחילים:
קארין ואיתמר. איתמר וקארין. מה יהיה איתכם, אלוהים? בתחילת העונה אפילו הכתרתי אתכם כ"מתוקים" לא פעם, אבל מאז, אוהו, עברו הרבה מחוות ומבטים מוגזמים בנהר. קארין, נשמה, התבקשת להפחית, נכון? פחות מחוות, פחות הפתעות, פחות דברים שיגרמו לאיתמר להגיד 3 פעמים "אני אוהב שאני מבקש ממנה משהו וזה מיד מתוקן". את לא האינסטלטור שלו והוא לא מדרג אותך באפליקציה בסוף כל ערב. לא צריך להכין דגים בכוח כי הוא רוצה אוכל מבושל ולא צריך לפשוט על דלתא כשהוא זורק "טרנינג" לאוויר. הוא רוצה אווירה של בית? שיקנה לוכד חלומות ועציץ, את לא צריכה לקרוא מתכונים ב"אמהות מבשלות ביחד" בגלל זה.
האמת, הסיבה היחידה שהם עדיין לא הגיעו למקום האחרון בסולם אהבת הזוגות שלי (שי והדס שומרים עליו בהתמדה) הוא שמדי פעם מבליח איזה רגע של אמת ביניהם, כמו זה של קארין בפרק האחרון, כאשר סיפרה לאיתמר על הקושי שלה להתחבר לתנועת הביתיות שהוא מנסה לקדם בכל מחיר. איתמר יצטרך להתמודד עם זה, וזה אולי יוביל לסוף לא כל כך משמח, אבל לפחות יהיה קצת תוכן מבעד לימי הכיף שהיא מארגנת לו בכל פעם שמיסטר בית קצת מצוברח.
מכאן, ניקח פסק זמן של אופטימיות בדמות ניצן ומנו. איזה כיף שהשכלתי להבין שמבעד למבטא המהפנט שלו והתאווה לתאורה מחמיאה באמבטיה שלה – יש פה את אחד הזוגות הכייפים שהיו לנו אבר בפורמט. אחרי שהשניים פשטו על איקאה כמו שרק צעירה תל אביבית שגרה לבדה יודעת לעשות (צל"ש למנו על ההכלה, בעיקר כשמדובר ברכישת נרות כאילו חנוכה בפתח) – ניכר שהדבר היחיד שעוד עלול לעורר בעיות אלה המועבטים שמנו מקיים בביתו, למורת רוחה של ניצן שלא אוהבת צרפתים מעשנים בתוך הבית. תכל'ס, נראה שרוב הזוגות בתוכנית צריכים לשאוב השראה מהדרך בה השניים האלה מקיימים משא ומתן ומדברים על הדברים ביניהם. ולסיכום הדיבור עליהם, שתי נקודות חשובות: 1. אני דורשת שסבתא של ניצן תלוהק לעונה הבאה. 2. אם ניצן ואיתמר כל כך רוצים ביתיות – למה לא שידכו ביניהם וזהו? זה מכנה משותף הרבה יותר גדול מזה של בן ומנור למשל.
ממחקר שביצעתי נמצא כי המילה "אמביוולנטיות" נולדה כדי לתאר את מה שאני חשה לדני ושני. מצד אחד, אין לי ממש משהו רע להגיד עליהם. כן, דני קצת פאסיב-אגרסיב והכמיהה של שני למרווה שרופה ולפעולות מורכבות מדי ב-6 בבוקר עושה לי בחילה אבל נראה שבסוף בסוף, שניהם די רוצים שהמבוכה הזו ביניהם תחלוף כבר, והם מתקדמים לשם בבייבי סטפס בטוחים ומבטיחים. אז נכון, הם ממש נראים כרגע כמו הזוגות שבמעמד ההחלטה יגידו כן וייפרדו שבוע אחרי, אבל עד אז, לפחות נזכה לראות עוד הרבה אורז פרסי בפריים (שני שלחי מתכון בפרטי דחוף).
תראו מה זה, עוד פרק חלף ואני מקדישה ללירון ועינת את הפסקה האחרונה בטור. האמת, גם לה הם לא ראויים כרגע. הם שמחים מדי ויפים מדי ואלה שני דברים שלא התכנסתי לכבודם בצפייה השבועית שלי ב"חתונמי". תנו קצת ריבים, קצת ריכולים, קצת "אני לא נמשך", קצת "אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר" ותפסיקו להתלהב מחיפויים במקלחת ומגירות מרווחות. אתם לא מושיק גלאמין. בנימה זו, ניפגש בפרק הבא.
