ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ' התארח אתמול אצל אופירה וברקו, ובפאתוס אדיר הצהיר שהוא "לא ישקוט ולא ינוח עד שתמוגר הפשיעה בעירו". הוא הפגין רוח קרב ופטריוטיות כל כך מרשימים, שכמעט סיים את מונולוג הניצחון שלו במילים: ולתפארת מדינת ישראל.
נראה ונשמע כי הוא מדבר מדם ליבו, כפי שהעיד על עצמו, אבל בסופו של יום, המצב בדרום ובבאר שבע רק מתדרדר מדחי לדחי. אם בריונים יורים על בית ויושביו בבאר שבע כי בא להם, או בא להם בכוונה לגרום לתאונות בכבישים בלי שיפחדו מהסמכויות, אז האחריות נופלת גם על ראש העיר ולא רק על הממשלה והמדינה כפי שהוא טוען.
אם המדינה לא מקצה לך מספיק משאבים ושוטרים, אז למה במשך 13 שנות כהונתך כראש עיר, לא לחצת על הממשלה שתפעל למען עירך? למה כל השנים האלה לא קראת לאנשי עירך לצאת להפגנות המוניות, כמו הפגנות המיליון שלעיתים מתקיימות בכיכר רבין בתל אביב? כאשר בזמנו רצו בסך הכול להוריד את מחיר הקוטג', העם הפשוט ידע לעשות זאת בלי עזרת המשטרה, אז למה אתה כראש עיר לא הפעלת מכבש לחצים על הגופים המתאימים שיירתמו לעצור את תופעת המערב הפרוע בדרום ובעירך?
"אני לא אסכים שישמיצו את באר שבע, העיר שהשקעתי בה כל כך", אמר דנילוביץ'.
אבל מי משמיץ את באר שבע? משמיצים את המציאות שאליה נקלענו שבה אנשים חיים בעיר שמצד אחד הפכה אולי לפנינת הדרום, אך מצד שני השתלטו עליה פורעי חוק שמטילים אימה על תושביה. אי אפשר תמיד להאשים אחרים, את הממשלה או המשטרה או הרשות השופטת שמפחדת להטיל עונשים מחמירים ומרתיעים.
אם ראש העיר שלה כל כך מוצלח וכשרוני, אז שיתחיל לפעול ויקים מערך מקיף ואפקטיבי שיילחם בתופעת הפשיעה. אמנם הוא לא רודי ג'וליאני שניקה את ניו יורק מפושעיה ועברייניה, כי באמריקה כנראה לא חסרים שוטרים וכוח אדם כפי שקורה אצלנו, אבל תמיד אפשר לחשוב מחוץ לקופסא ולמצוא דרך יצירתית לנקות את הנגע שרק הולך ומתפשט. אחרת, גם אם דנילוביץ' יבנה אקדמיות בעירו, ויקים פארקים נפלאים ומרכזי תרבות, איך ייהנו תושבי העיר מכול הטוב הזה כאשר הם מפחדים לצאת מהבית?
מאד מלהיב וסוחף לשמוע איש ציבור שנותן נאום בסגנון יוליוס קיסר "באתי, ראיתי, ניצחתי", כפי שהדגים לנו ראש העיר, ואני בטוחה שהוא התכוון לכל מילה, אבל העם הזה מספיק למוד ניסיון ופרקטי בשביל להאמין למילים ולבטוח בהכרזות, הוא רוצה מעשים. מה התועלת בהכרזות, בומבסטיות ככל שיהיו, אם המטרות לא הושגו? מה התועלת למשל בחשיפה של בנט השבוע שמשרד הביטחון פועל וימשיך לפעול על מנת לגלות מה עלה בגורלו של רון ארד, אם בינתיים לא התגלה כלום?
גם אורנה ברביבאי התארחה אצל ברקו ואופירה והתהדרה בעובדה שהיא היתה ראש אכ"א, כאילו שזה כרטיס הביקור שכל שר כלכלה צריך להחזיק באמתחתו על מנת להצליח בתפקיד. היא הבטיחה שעד שנת 2026, המתמחים יעבדו פחות שעות, כי היא, ורק היא, הורידה את מספר השעות ל-18, והמתמחים מאד מרוצים מהשינוי. הם כל כך מרוצים, ש-2,500 מהם התפטרו השבוע. תארו לכם שרק עוד חמש שנים יוכלו המתמחים קצת לנשום לרווחה. צדקה אופירה כששאלה את השרה: למה לא כאן ועכשיו?
כמובן שזה טבעי שכאשר איש ציבור נבחר נשאל שאלות מביכות שחושפות את הפאשלות מאחורי ביצועיו, הוא מיד ייכנס למגננות, ויספר ניסים ונפלאות על השגיו: אני עשיתי, ואני פעלתי ונאבקתי, ואני, ואני, ואני, ורק אני.
עוד לא זכינו לראות בארץ איש ציבור עם הביצים להודות שהמצב על הפנים ושהוא אחראי לו. אי אפשר לזלזל באינטליגנציה של הציבור ולהתפאר בנוצות שלא הולמות אותך. לפחות הודאה פומבית בכישלון, הייתה מחייבת אותו לפעול ולתקן את המעוות.
שרת הכלכלה קראה מדף מסרים של הקואליציה, כפי שגם עושים חברי האופוזיציה, ושיבחה את העבודה הרצינית של כל אחד מהשותפים לממשלה. באותה הזדמנות אפשר היה לשאול אותה מה דעתה על נאום בנט באו"ם, שבו הוא פקפק באנשי משרד הבריאות שהם בעצם תחת פיקודו.
שלא יספרו לכם סיפורים שבנט פשוט טירון פוליטי ולכן נפל בלשונו. לא מדובר בטעות, אלא בשטות - וחבל שבנט לא מודה בכך. לא צריך להיות שועל פוליטי על מנת להפעיל שיקול דעת או סתם הגיון פשוט, ולדעת שאתה לא עומד על במת העולם באומות המאוחדות ויורה לעצמך ברגל.
יש מן הצביעות בכך שמצד אחד אופירה וברקו אומרים שביבי הוא פאסה ואין מה לדון בו, ומצד שני אין תוכנית שבה ביבי לא עולה בדיון בקונטקסט כזה או אחר.
אז לידיעתך אופירה, מסתבר שביבי הוא לא "היסטוריה" וגמרנו. לא זורקים מישהו בקלות כזאת, ולא משנה מיהו או מהו לפחי ההיסטוריה. השבוע אפילו ציינו כך וכך שנים למותו של שמעון פרס, על אף שלא היה ממש נערץ על כולם, ועל אף שקולט אביטל חשפה שהוא הטריד אותה מינית.