פרופסור גרוטו מגשים חלום: אמש ב"זמר במסכה" היתה לנו קצת עדנה. אלמנט ההפתעה קיים אמנם בכל פרק, כי הרי זאת מהות התוכנית, להפתיע בכל פעם כאשר הזמר מסיר את המסכה, אך אתמול ההפתעה היתה הפתעתית יותר כשגילינו שפרופסור איתמר גרוטו הסתתר מאחורי תחפושת האפון.
אותו איש שלמדנו להכיר בתקופת הקורונה כבר מתחילתה, שלא פעם הזעיף פנים כאשר נשאל בראיונות טלוויזיה שאלות שנראו לו מעצבנות, ותמיד היה נדמה שפשוט אין לו סבלנות לענות עליהן, גילה שיש לו עוד צדדים. לי הוא תמיד היה נראה כאילו הוא מעדיף, במקום שיטרידו אותו עם כל הזיפת הזה של הקורונה, לתפוס ראש על איזה אי ביוון ולהתפנן בשמש המלטפת הרחק מתלאות היום שהקורונה הנחיתה על כולנו.
והנה, ראינו גרוטו אחר. גרוטו שמקפץ על הבמה ושר, אמנם לא בתנועות של רקדן מקצועי או זמר מדופלם, אבל למי אכפת? הוא נראה מאושר כמו ילד שהגשים חלום רחוק. מסתבר שבתקופת הקורונה הוא גם השתתף בשעורי תיפוף בצורה רצינית והחשיפה אתמול לא יכלה שלא לחבב אותו על הצופים, בגלל האומץ והצורך לצאת מהשיגרה המשעממת והרצינות התהומית שנדרשות ממנו בתחום תפקידו.
אולם מה שאותי הרשים יותר היא העובדה שפרופ' גרוטו הגיע לתוכנית לשמח את עצמו, אפילו יותר מאשר את הצופים. כך זה היה נראה אתמול. שההופעה הפומבית שלו היתה בעיקר למלא איזשהו חסר של עצמו ולהרגיש מסופק, ולאו דווקא להרשים את הקהל ולנפנף בכישרון מוזיקלי, ולעזאזל עם הקורונה שהשתלטה על חיינו ומאיימת לכבות כל ניצוץ של שמחת חיים. וכאן טמון סוד קסמו של האיש, ואם הפורמט הקיים היה מכתיר כמנצח של העונה את הזמר שהכי הפתיע מכולם, הזוכה היה ללא ספק הפרופסור היקר.
אז אולי כדאי לשנות את הפורמט. עשינו זאת די והותר בריאליטי של "האח הגדול", אז למה לא ב"זמר במסכה"? אני צופה שבמשך הזמן הפורמט הזה יתחיל להמאיס את עצמו. כבר עכשיו אף אחד כבר לא מתרשם מהקריאות ההזויות "מי זה, מי זה", של פאנל השופטים שנשמעות כאילו הם בהתקף אמוק פסיכוטי.
במילים אחרות, אחרי כמה פרקים שבפתיחת העונה אותי באופן אישי שעממו לחלוטין, אתמול דווקא נהניתי. ולמה השתעממתי לפני כן? לא רק בגלל אותן תגובות שחוזרות על עצמן של חבר השופטים, וטלטול הגוף הקבוע של שחר חסון קדימה ואחורה בזמן השמעת הנאמברים, אלא מהסיבה הפשוטה שבמשחק ניחושים כאשר הרמזים והקשר ביניהם הם לגמרי אקראיים ולעיתים חסרי הגיון, כאילו התוכנית נועדה מלכתחילה ליצור מצב שאין סיכוי לניחוש קולע, אתה מהר מאד מאבד עניין. אפילו במשחק קלפים פשוט, אתה מקבל רמזים במהלך המשחק, אילו קלפים חושק היריב לקבל ממך, ואתה נמנע מלתת לו אותם. גם במשחק המוכר 21 שאלות, אתה לפחות מקבל לשאלותיך תשובות של "כן" ו"לא", שממקדות אותך לחפש את הפתרון בתחום מצומצם יותר, מאשר להתפרש על אינסוף אפשרויות, מה שמאפשר סיכוי כלשהו לניחוש נכון.
אתמול למשל, איך לכל הרוחות אפשר היה לקשר בין בר רפאלי ובין גרוטו? מי בכלל ידע שהיא עשתה פעם בייביסיטר לילדיו? תארו לכם שביבי היה הזמר במסכה וכרמז היו נותנים את המאכל האהוב פלאפל, כי פעם בתחילת הקורונה הוא צולם קונה פלאפל באחת המסעדות? אז אם מדובר בזריקת רמזים שלא רומזים דבר, מה מעניין במשחק הזה? ואם הזכרתי את ביבי, הייתי מאד רוצה לראות אותו בתפקיד הזמר במסכה. על פי הסרטון שהופץ עליו אתמול ברשת כדמות של "ג'יימס בונד", הוא פרפורמר לא קטן.
ולמרות הביקורת על התוכנית, שמבחינתי אין בה עומק כלשהו והיא בגדר בידור להמונים גרידא, לפחות התפאורה מדהימה והשירים המושמעים קופצניים, קצביים ומלהיבים והוספתי אותם לרפרטואר השירים שלי בספוטיפיי.