"ארבע שעות בגבעת הקפיטול", יום ראשון, 31.10, הוט 8, הוט VOD
יום לא רחוק יבוא ובקורסים אקדמיים ילמדו כיצד דונלד טראמפ הגיע להיות נשיא ארצות הברית. בטוח שבאחד הקורסים ילמדו על עוד אחת מהתכונות המרושעות של הבנאדם - עד כמה היה מוג לב.
הסרט “ארבע שעות בגבעת הקפיטול" מתעד את ההתפרצות הגדולה ב־6 בינואר, שבה המון מתפרע כבש את מעוז הדמוקרטיה הגדולה בעולם - גבעת הקפיטול - בשעה שחברי בית הנבחרים היו עסוקים באשרור תוצאות הבחירות, שבהן, כזכור, זכה ג'ו ביידן הדמוקרטי, ודונלד טראמפ הובס.
בנאום מתלהם, שכמותו לא נשמע מפי נשיא אמריקאי, קרא דונלד טראמפ לתומכיו לעלות בהמוניהם על הגבעה כדי להשמיע את קולם בשל מה ש"נגנב" מהם - תוצאות השלטון האמיתיות לשיטתו, ועל פיהן כמובן הוא, דונלד טראמפ, המנצח בבחירות לנשיאות.
דרך צילומים נדירים וראיונות עם שוטרים וגם עם פולשים, מתאר הסרט את מהלכה של הפריצה, שלב אחר שלב, במעין “גבעת התחמושת" מודרני, שבו יש מעברי מדרגות, כניסות לבניין שבהן נעשה שימוש נדיר, מרפסות אבן וכניסות ושערים שבהם לחמו זה בזה שוטרים ופולשים, עד שהגיעו הפולשים אל אולם הדיונים הראשי עצמו.
טראמפ הלהיט את תומכיו עד לאובדן עשתונות, הוא הנחה אותם כמו שמתכנתים ראש קרב של טיל לכיוון הקפיטול, ומשעה שהגיעו לשם, ההתפרעות איבדה שליטה, וחברי קונגרס וסנאטורים נאלצו להתחבא תחת שולחנות מחשש לחייהם. נשיא ארצות הברית לא נחלץ לעזרתם.
ובעצם מישהו מופתע? כשהמצלמות מצטרפות אל הפולשים בשלב המוקדם של מצעדם אל הגבעה ומתעדות את חילופי הדברים ביניהם ואת צעקותיהם הנזעמות, מתבלטת מיד עובדה עיקרית: אין להם מושג מה הם רוצים. בתוכם הם חשים כעס גדול.
הם תוכנתו לעבר מטרה, והם צועדים אליה, אבל מה יעשו כשיגיעו - אין להם מושג. המוח שלהם מבוטל. נשלח אחורה לפאתי הגולגולת. השפעתה של הבקרה העצמית הונמכה למינימום. מה שמניע אותם זה האדם הזועם לצדם, לפניהם, מאחוריהם, שבתורו מונע מזעמם שלהם. האני הבודד נמחק. ישנו רק אספסוף.
כל טראמפ צריך אספסוף. במשך שבועות, מאז נספרו הקולות והתקבלו תוצאות הבחירות, טרח טראמפ על בניית האספסוף שלו. חזר וזעק על “גניבת" התוצאות. האשים את בתי המשפט - שדחו בזה אחר זה את ערעוריו - בהטיית הדין. פיזר האשמות לכל עבר על “גניבת המדינה" כולה.
ההאשמות, מעורפלות ככל שהיו, נפלו על אוזניים כרויות. מעריציו המאוכזבים עד עמקי נשמתם מההפסד לביידן שמעו, הפנימו, ובבוא היום, כצבא נאמן, יצאו רבבות חמומי המוח שביניהם להתפרע באופן שכמוהו לא ראתה אמריקה והדהים גם את העולם כולו.
קשה להאמין שאם במהלכו של אותו יום היה טראמפ מכריז על צורה כלשהי של משטר צבאי ושלאור המצב איננו מתכוון לפנות את הבית הלבן, היו הגופים השלטוניים משתפים עמו פעולה. בימי שלטונו האחרונים של טראמפ ניהל כזכור הרמטכ"ל האמריקאי מגעים סודיים עם מקביליו הסינים במטרה להרגיעם והבטיח שכוחות הצבא, גם אם יקבלו הוראה מטראמפ לפעול נגד סין, לא יצייתו לו.
גם זרועות ביטחון אחרות, ומושלים פדרליים, הגיוני להניח, היו מתעלמים מפגיעה בשרשרת הניהול החוקית של אמריקה. אלא שהעובדה שהאפשרות לכל אלה עלתה על השולחן כשלעצמה מלמדת כיצד דמוקרטיה בנקודות זמן מסוימות, בהסתה שיטתית של רבבות אנשים - תהיה על פניה יציבה ככל שתהיה - עשויה להיות שבירה ונתונה בסכנה.
ויהיה חסר אם לא נבחן את ההתרחשות באמריקה מנקודת מבט ישראלית מקומית. מזלנו הגדול הוא שבזכות נורמות ההתנהגות בדמוקרטיה שלנו, הצעירה בשנים רבות מאחותה הגדולה מעבר לים, אירועים דומים אינם יכולים להתרחש. אצלנו לא תמצאו פוליטיקאי המאשים מפלגה אחרת בגניבת הבחירות.
גם לא תמצאו מנהיג המאשים על פי תור את חוקרי המשטרה, הפרקליטות, צמרת מערכת המשפט וגם את השופטים ברדיפה ובעיקום הדין. תרבות הדיון כאן אינה מכילה גסות, צרחנות, פראות ומקפידה על כבוד האחר וכבוד בית הנבחרים כולו. כמה שפר עלינו גורלנו שבאנו לעולם ואנו חיים בדמוקרטיה יציבה ונאה זו, ולא שם בשדות הקרב הדוחים של הגויים.
# לראות או לוותר: לראות. פחחחחד.