הייתי רוצה להתחיל הפעם את הטור במחמאה על אופירה וברקו. בתוכניתם אתמול אופירה נראתה במיטבה, לבושה בחליפה מחויטת ואלגנטית, ובז'רגון שלנו: נראתה "סוף".
כנראה שהלבוש לא רק משפיע על ההופעה החיצונית הנאה ומעניק ביטחון עצמי לכל מי שמופיע על המסך (לא שהיא זקוקה לביטחון כזה, יש לה די והותר משלה), אלא משפיע אף על סגנון הגשת התוכנית. כי הווליום ירד בכמה אוקטבות, השיח היה נעים ורגוע יותר והייתה הקשבה מנומסת מצד צמד המנחים לדברי האורחים שהגיעו לאולפן. כלומר שאפשר גם אחרת, ולא צריך לדחוף אטמים באוזניים.
בהזדמנות זו, כהערת שוליים, אני צופה גם בתוכנית הראיונות של רינה מצליח במוצ"ש וגם אצלה השיח לא נשמע כמו בבית הלורדים ורינה מצליח, כמו מורה שגוערת בתלמידים רועשים, מנסה להשתיק את המרואיינים ומתחננת שיקשיבו אחד לשני ויענו כל אחד בתורו. כך שקולניות מוגזמת בתוכניות אירוח בהן דנים על פוליטיקה ואקטואליה ושאר ירקות, מהווה את אחד המאפיינים של השיח הישראלי בכלל, ולאו דווקא אצל אופירה וברקו בפרט.
ובכל זאת, מי שגנב אמש את ההצגה מבין השניים, היה ברקוביץ'. בניסוחו הפשוט העממי והישיר, הוא שאל כמה שאלות בהחלט ענייניות והעיר כמה הערות שלגמרי הזדהיתי עם תוכנן. אזכיר רק קומץ מהן.
לשר התפוצות נחמן שי הוא הודיע מבלי להניד עפעף ובלי שמץ של מבוכה, שהמשרד שלו מיותר לחלוטין. האמת שקצת הרגשתי שלא בנוח עבור נחמן שי. תודו שזה לא הכי נעים לשמוע שהתפקיד שלך חסר משמעות ואפשר להתקיים גם בלעדיו. אולם אם נהיה דוגרים, אייל צדק, כי הרי מה עושה משרד התפוצות שמשרד החוץ למשל לא יכול לעשות?
ברקו לא הרפה והמשיך לנעוץ שיניו בטרפו כשהוא דורש לדעת כמה כסף מקבל המשרד הזה מהממשלה. כמובן שמיד נזכרתי בדברי לפיד שבזמנו העביר ביקורת על בזבוז כספים משווע בתקופת הממשלה הקודמת, עבור משרדי ממשלה ותפקידי שרים הזויים, שאופירה בזמנו כינתה ובצדק: שרים לענייני "חרטבונה" .
לשאלתו של ברקו, נחמן שי נקב בסכום כסף של מאות מיליונים, שאם לומר את האמת לא ממש השאירו אותי פעורת פה, כמו הסכום האסטרונומי שקיבלה רע"מ מהממשלה על מנת שתתמוך בתקציב, ושעוד לא הוכח שהכסף הזה לא מגיע בדרך כזאת או אחרת לחמאס.
הערה נוספת של ברקו, שמיד עשיתי לה לייק בדמיוני, הופנתה למיקי לוי יו"ר הכנסת. ברקו סיפר שהוא אוהב לצפות בערוץ הכנסת בטלוויזיה, ונתקף בכל פעם מחדש בגועל נפש בגלל השיח האלים שמתנהל בפרלמנט הישראלי. האמינו לי שאם ברקו היה מוסיף להערה הזאת גם הבעה של מישהו שעומד להקיא, הוא היה מקבל ממני עוד כמה לייקים.
היש היום עוד מישהו במדינה שלא מרגיש בחילה כשהוא שומע את חילופי הדברים, ההשמצות והעלבונות האישיים שמשמיעים האישים חסרי הכבוד האלו, שמטנפים על ימין ועל שמאל מבלי לחשוב על ההשלכות של השלשול שיוצא להם מהפה?
מיקי לוי השיב לברקו תשובה די חיוורת כשדיקלם מה שכל חברי הממשלה מדקלמים כאשר מפקפקים במוסריותם: שצריך להוקיע את ההתנהגות המבישה הזאת של חברי הכנסת ובלה בלה.
ובכן, לא מספיק להוקיע, אדוני היו"ר, צריך לקום ולעשות מעשה ולהקים וועדת אתיקה שתקבע גבולות ועונשים להתנהגות לא נאותה של חברי כנסת, ובאמת ובתמים לבצע את העונשים, כי רק לאיים, זה בלבול מוח שלא מרתיע אף אחד.
הגדיל לעשות משה גפני מ"יהדות התורה" שמן הסתם, כאיש דתי, הוא מכיר את דברי חז"ל ש"דרך ארץ קדמה לתורה", ובכל זאת לא חשב פעמיים כאשר שלף משרוולו מטפורה שדימתה את חברי הקואליציה ל"כלבים". "אני לא מבין בחתולים אבל פעם ראשונה אני שומע שכלבים נותנים אוכל לחתולים", אמר בזמן דיון על תקציב לחתולים. מצחיק? ממש לא.
אני גם לתומי חשבתי ש"כלב" היא מילת גנאי שהייתה שגורה בפיהם של כמה מנהיגים ערבים, כנגד יריבים פוליטיים שאיתם הסתכסכו.
ואלה הם נבחרי העם. אוי לכאלה נבחרים.