תוכנית הראיונות של אופירה וברקו נפתחת בדרך כלל בנאום הטפה של ברקו על דברים שקורים במדינה ומאד מדאיגים אותו. אמש, דודי אמסלם מהליכוד היה נושא הנאום, כאשר ברקו לא סתם גינה את סגנון הדיבור של חבר הכנסת, שאותו כינה "האדמו"ר" - הוא כמעט ביקש שיביאו לו דלי על מנת להקיא לתוכו, מהדרך והצורה שאמסלם מתבטא. "כמות האשפה שיוצאת מהפה שלו, היא דבר שצריך לתת עליו את הדעת, הוא מדבר ברמה הכי נמוכה שנציג ציבור דיבר אי פעם".
עוד הוסיף ברקו: "אנחנו הציבור משלמים את המשכורת של אמסלם, ומה הוא עשה עד היום חוץ מאשר לטנף את הפה שלו, לפלג ולהסית? במקום לזהם את האוויר, שיילך לעבוד, יצדיק את המשכורת שהוא מקבל מאיתנו ויוכיח שהוא ראוי לחזור לשלטון". ברקו כמו ברקו, כשהוא נגעל ממישהו או ממצב כלשהו, לא חוסך במילים, ואם לומר את האמת, קשה היה שלא להסכים איתו, בעיקר כשהוא מדבר מ"דם ליבו".
ולמה הזכרתי את הביטוי "מדם ליבו"? כי בשבוע האחרון, אנשי ליכוד, ביניהם מיקי זוהר, תירצו כביכול, את הביטויים הססגוניים של אמסלם, בכך שהאיש בסך הכל מדבר מדם ליבו.
"זה בא מתסכול": אמסלם מגיב לסערה סביב נאום המכלאות
מה זה אומר? שמי שעדיין שומר על שפיותו ועל צלם אנוש בתוך טירוף המערכות שבו המדינה נמצאת היום, ולרגע לא שוכח לדבר בטון תרבותי וממלכתי, לא מדבר מדם ליבו? או לא באמת כואב לו כשהוא רואה מה קורה במדינה, שאיבדה כל רסן ביחסי אנוש ואינטראקציה בינאישית, דתית ולאומית? כאשר נציג ציבור מדבר בצורה מכובדת ומכבדת, הוא לא פחות כואב או פחות אכפת לו, ממישהו שמשתלח, מגדף ומנבל את פיו.
בין צחוק צורם אחד לשני, גם אופירה, בדרכה הציורית אומרת דברים שצריך לתת עליהם את הדעת: "כואב לו, (לאמסלם) אוכל לו בכבד שהימין לא בשלטון". אמנם אין לי מושג מה קשור הכבד לכל השפיל, אבל בעצם היא אומרת שההתנהגות של אמסלם נובעת מהמרמור שהמפלגה שלו איבדה את השלטון. מה ששופך אור אחר על המשפט: "הוא מדבר מדם ליבו".
האמנם מדם ליבו? או מהקנאה שהמפלגה היריבה הצליחה להקים ממשלה? כמו שאתם יודעים, קנאה היא רגש שמסוגל לשרוף כל חלקה טובה בגוף, כמו את "הכבד" על פי אופירה, או את הלשון בפה שמתחילה לטנף ולהשתלח בכל מה שזז.
בני גנץ, שר הביטחון, היה אמש כוכב הערב. היישר ממרוקו הוא נחת באולפן, על מנת לספר על המסע המוצלח שעשה וההסכמים לשיתופי פעולה בין הארצות שעליהם חתם. זה לא אותו בני גנץ של פעם, שתומכי ליכוד נהגו לצחוק עליו שהוא מגמגם ומין לא יוצלח שכזה, בעיקר ליד מישהו כמו נתניהו. זה ניכר שהאיש עשה כברת דרך רצינית מבחינה תדמיתית ציבורית והוא היום נינוח ובטוח בעצמו, בעיקר כשהוא בחברתם של אופירה וברקו שלא מסתירים את חיבתם אליו.
באשר לזוג העובדים בביתו של גנץ שנחשדו בריגול, גנץ טען שזאת היתה תקלה.
חתיכת תקלה הייתי אומרת, ולטעמי אופירה וברקו לא מספיק לחצו על גנץ, על מנת להוציא ממנו הודאה שאף הוא אשם, כי הוא לא מספיק בדק אצל השב"כ האם הם ערכו בדיקה קפדנית לפני שאישרו את העסקתם של השניים. אפילו גנץ בעצמו כמעט פלט שגם הוא מבחינה מסוימת אחראי למה שקרה, אך אופירה וברקו מיהרו להרגיעו שזה לא תפקידו לבדוק, כי יש לו מספיק עבודה על הראש.
נו באמת, האיש כבר מוכן לשאת באחריות, מה שאנחנו לא רגילים לראות או לשמוע אצל אנשי ציבור בנוף הפוליטי שלנו, ואתם אומרים לו: תרגיע, זה לא תפקידך לבדוק?
כאשר בני גנץ נשאל האם אנחנו מוכנים צבאית לעימות עם איראן הוא כמובן ענה שכן, האם נרגענו? ממש לא. נראה אותנו אם חלילה ייפלו פה טילים בכל רחבי הארץ על ידי מדינה שאין לזלזל ביכולותיה הצבאיות. בכלל, בכל פעם שפורצת מלחמה בארץ, המנהיגים שלנו, מהצד השמאלי או הימני, מדברים על החוסן של העורף. איזה חוסן ואיזה נעליים? כשנופלים טילים אף אחד לא מחוסן מפניהם, כך שאני מקווה מאוד שהממשלה הנוכחית תעשה כל שביכולתה על מנת למנוע עימות חזיתי עם אירן.
ואיך אפשר בלי איזושהי אתנחתא מהקורונה ומנושאים רצינים אחרים? אז הזוגות מ"חתונמי" מספקים את הסחורה ולאולפן הוזמנו החתנים הלוהטים מנו כהן ולירון פז, לגרות את סקרנותנו באשר להמשך הזוגיות שלהם עם הבנות ששידכו להם. האם הם ימשיכו או לא? סוד כמוס עד השידור האחרון של התוכנית במוצ"ש.
אני מקווה שניצן ומנו ימשיכו. הם מקסימים בעיניי, אבל אני מריחה אי אילו היסוסים מצד הזוג, בעיקר מצידה של ניצן שהעלתה שאלה רבת משקל: "יש לי רגש אליו, אבל השאלה היא האם אני באמת רואה אותנו כזוג"?.
לירון פז חשף לראשונה ת סיבת הפרידה מעינת בן משה. אמרנו כן בסוף התוכנית, נשארנו יחד עוד שלושה חודשים ביחד אחרי סיום התוכנית, באותה דירה, היינו סך הכל חצי שנה יחד. עברנו תהליך מאד משמעותי, העמקנו את הקשר למדנו להכיר אחד את השנייה את הדברים הטובים והפחות טובים, ובסוף משהו שחיפשנו פחות קרה.