מהרגע שנודע כי אייל קיציס נדבק בנגיף הקורונה וייעדר מהגשת "ארץ נהדרת", בסך הכל בפעם השנייה ב-18 שנות קיומה של התוכנית - היה רק מועמד טבעי אחד להחליף אותו. עם כל הכבוד להצעות ביזאריות שעלו ברשתות, מיונית לוי עד אופירה אסייג, הרי שיש רק אדם אחד שהוא גם מנחה מיומן, גם אדם שנון ומשעשע, גם בעל ניסיון בתוכניות סאטירה, גם היה בעברו חבר מערכת ב"ארץ" וגם חתום בקשת.

ואכן, עידו רוזנבלום התיישב על הכיסא הנחשק ונראה כאילו הוא עושה את זה כבר שנים. הוא אמנם השתדל לא לגנוב את ההצגה, אבל היה טבעי ומשוחרר והביא עמו רוח רעננה, שהוכיחה שבתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף. הבעיה היא שלא נראה שלשידוך הזה יש עתיד - קיציס מן הסתם יחזור, ורוזנבלום, שאינו שחקן ולא מגלם דמויות, לא ממש יכול להשתלב בקאסט הקבוע.

מלבד ההלצות המתבקשות סביב חילופי הגברי בעמדת המנחה (בלטה לטובה ההערה של זרחוביץ'-בנט על כך ששניהם הדיחו את הדיקטטור שנדבק עשרות שנים לכיסא), הפרק הזה, כמו כל העונה הנוכחית, קרטע. נראה שהכותבים ממש השתדלו להיכנס בבנט ובממשלתו הרעועה, אבל זה עדיין לא היה זה.

יאיר לפיד של אלי פיניש, בעבר מהדמויות החזקות בתוכנית, מעט איבד כיוון, אורנה ברביבאי של תום יער הייתה תלושה למדי, והיה קצת עצוב לראות את ליאת הר לב, אחת הפייבוריטיות האישיות שלי בקאסט, מקבלת כאיילת שקד טקסט ארוך שכולו עוסק בפעולות מעיים. מי שהצילו את המצב היו שניים: אסי כהן כליברמן (אבל בזה אין חדש), ובעיקר יניב ביטון כאריה דרעי, עם חיקוי מבריק ששיקף שוב את התחושה שעדיין יותר קל ל"ארץ" ללעוג לשלטון הקודם.

מעבר לכך, "ארץ נהדרת" גלשה, כהרגלה בקודש, לקידום עצמי של קשת, והפעם גם של חברת החדשות שלה. אם את נוכחותם של צדי צרפתי ואופירה אסייג בפאנל הפוליטי עוד אפשר להחליק בגלל נוכחותו של רוזנבלום, מנחה "הזמר במסכה", הרי שביתר חלקי התוכנית חיקויי הכתבים של חברת החדשות היו פתרון קל ומעט עצלני. סופת כרמל לא הייתה מה שהבטיחו? הנה חיקויים של אילנית אדלר ומתן יעקב. האלימות במגזר הערבי? קבלו את פוראת נסאר. מקרים מזעזעים במערכת החינוך? הנה יעל אודם.

כך חברת החדשות של ערוץ 12 מסומנת כמדורת השבט הישראלית וכתביה הופכים לגיבורי תרבות (מתי ראיתם ב"ארץ" דמויות של כתבים מערוץ 13, למעט החיקוי של אבישי בן חיים אותו הביא יניב ביטון מהבית?). ביום שלמחרת הם יחמיאו זה לזה על החיקויים, ויראו שוב את הקטעים, וימלאו את זמן האוויר הבלתי נגמר של רצועת האקטואליה של אחר הצהריים.