"ים השלווה" ("sea of silent"), נטפליקס
כדור הארץ בצרות. שינוי אקלימי ורצף שנות בצורת מביאים לצמצום אפשרויות הפקת המים. המקורות הטבעיים מתייבשים. יכולות ההתפלה קטנות. בעקבות המחסור במים נוצר מחסור במזון. אנשים מתים בצמא וברעב. מעט המים ניתנים לכל אזרח בהקצבה. בתוך זאת נשלחת קבוצת אסטרונאוטים לתחנת חלל נטושה על הירח במטרה לגלות לאן נעלמו אנשיה ומה התרחש בתוכה.
הסדרה “ים השלווה" היא אחת מתופעות הלוואי שהמיטה עלינו “משחק הדיונון". פתאום דרום קוריאה על המפה ולגיטימי להציב ברשימות השידור של נטפליקס פליטות מצלמה מתוצרתה שבעבר לא היו צולחות מחסום איכות מינימלי.
“ים השלווה" היא סדרה מהסוגה הלא משובחת הזו. חבורת מה שקרוי אסטרונאוטים מתרסקת על הירח, נכנסת אל תחנת החלל ההרוסה, ובדרכה מאי־שם לאי־שם בתוך התחנה מנהלת דיאלוגים אוויליים אינסופיים בינה לבין עצמה. ההתרחשויות הן אפסיות, המתח הנוצר עוד פחות מזה - מלמול. מלמול אחד מתמשך בחשכת התחנה - זה מה שמספקת “ים השלווה" לצופיה.
רק הגיוני שבאיזשהו שלב יישבר המלמול ויתחיל איזשהו אקשן, אבל מעטים מהצופים יגיעו לשם. מרביתם יירדמו משעמום. לא מתח, גם לא צחוק - ואולי זה בעצם העניין: לקיים את דרישת מנהיג המדינה השכנה קים ג'ונג און לא ליהנות ולא לצחוק עשרה ימים. מלבד שובב אחד בצוות שצוחק ובטח יישלח מיד לגולאג, “ים השלווה" היא אזרחית צפון־קוריאנית מצטיינת. המשאית עם המדליות בדרך.
לראות או לוותר: לתושב דרום קוריאה - לא לראות. תושב הצפון מחויב לצפות עד הדקה האחרונה.