“ארץ נהדרת", קשת 12

צפיתי ב"ארץ נהדרת" בשבוע שעבר אחרי הפסקה ארוכה, ולאורך כל התוכנית לא טיפס על פניי ולו חיוך בודד. בעיקר רציתי שזה ייגמר. השתעממתי מהדמויות: קיציס, והבנאדם הזה שווה קורס אקדמי, היה אותו דחליל עשוי דיקט כתמיד.

קיציס הוא פלא. לפני שנים רבות החליט, בניגוד לתכונות שחלק לו היושב במרומים, שהוא איש מצחיק. מאז הוא יושב על תקן הקומיקאי/סטנדאפיסט בלי לתרום דבר לתחזוקת התואר הזה ועדיין נחשב לקומיקאי/סטנדאפיסט. באותה מידה, אגב, היה יכול לתבוע את התואר, נאמר, האדם הראשון שהציב רגל על מאדים. אבל קיציס, ייאמר לזכותו, צנוע. הוא מעדיף לוותר על כאילו כיבוש החלל ולהישאר בתחום הכאילו סאטירה.

בנט, ליברמן ונתניהו שחוקים, משומשים ובעיקר פשוט לא מעניינים. אז בנט לא הלך לאורתודונט כשהיה צעיר, ועכשיו השיניים שלו עקומות. והמבטא הליברמני לא הסתגל ללבנט גם אחרי עשרות שנים, ומי שיכעיס אותו אז יהיה לו אוי ואבוי. ואת הטקסטים המשמימים של הביבי אי אפשר לזכור שנייה אחרי שנאמרו. וזהו. כאן נסתם מעיין הרעיונות השבועי.

איפה הפיהוק המיוגע הזה ואיפה “החרצופים" למשל, שהיו טובחים למשל את דן מרידור כל שבוע מחדש עד שחיסלו לו קריירה פוליטית. ואפרופו “החרצופים", כסתם המלצה ואזהרה: אם כבר עשיתם את המאמץ ונכנסתם לצפות באחד הסרטונים שם, היזהרו מביבי וליברמן. יהיה לכם קשה לחזור משם לביבי וליברמן המבאסים של “ארץ נהדרת".

מי שקצת שובר את השיממון בפאנל הוא הדמות של אמסלם. המוקיון הצרחני והגס מזמין חיקוי, ו"ארץ נהדרת" קופצים בשמחה על המציאה. אלא שגם אמסלם מתחיל לשעמם אחרי כמה דקות. לאמסלם (האמיתי) קורה דבר שלא תכנן. את הגסות וההתלהמות שלו הוא מתדלק מסיבות פוליטיות, אבל ככל שעוברים החודשים באופוזיציה הוא מאמין יותר ויותר בדמות שבעצמו המציא - מין לוחם שבטי אמיץ שמישהו באמת משקשק מצעקותיו ומחזיק את הבטן מבדיחות הגיחי הילדותיות שלו.

“ארץ נהדרת" מחמיצים את זה. הם היו יכולים לתפוס את חבר הכנסת הרעשני ביותר במליאה ולדחוק אותו לאיזו פינה, אבל במקום זאת הם בוחרים בפתרון השטוח והקל ושוב שולחים אותו לצרוח בפאנל. ב"החרצופים" זה לא היה קורה. בעצם גם ב"ארץ נהדרת" של לפני כמה שנים.

עולמם של אנשי “ארץ נהדרת" הוא מהדורות החדשות בין שמונה לתשע ורבע. משם הם יונקים את רעיונותיהם ושם היקום שלהם מסתיים. כל עוד גיבורם הוא פוליטיקאי כלשהו שהתראיין אתמול אצל יונית, הם משייטים מבחינתם במים בטוחים. היציאה החוצה אל מעבר לשעת החדשות היא מבחינתם מסע היישר אל עין הסערה, והתוצאה היא בהתאם.

בתוכנית שבה צפיתי ניסו כותבי התוכנית ליצור סאטירה על יוקר הדיור. התוצאה הייתה מייגעת, לא העלתה חיוך בודד וביטאה את יוקר הדיור באופן מגושם. בתוכנית אחרת שחיפשתי ברשת ניסו אנשי “ארץ נהדרת" ליצור סאטירה על סטארטאפיסטים ותאוות בצע. התוצאה הייתה זהה, והעובדה שלא נגנזה במקום להעלות אותה לשידור, הייתה תמוהה.

אגב בשיטוטים על הדרך עצרתי לצפות ביו־טיוב בתוכנית הומור שבה מספר קשישים חביבים העלו מערכונים לא רעים כלל. חלק מהמערכונים אומנם לא היו מלהיבים, אבל היו ביניהם כאלה שצחקתי מהם בקול. גם עטיפת התוכנית הייתה מעט מיושנת אבל עם קצת עיצוב מחדש היא יכולה להעניק ל "ארץ נהדרת" מנוחה של שנה־שנתיים שהיא בהחלט זקוקה לה. שם תוכנית הקשישים אגב, כשביררתי, היה “זהו זה".

• לראות או לוותר: לא לראות. לא תזיק ל"ארץ נהדרת" יציאה למנוחה.