סוף סוף זה קרה. אחרי תקופה ארוכה שאנשי ליכוד נמנעו מלהתארח אצל אופירה וברקו, הגיעה אל האולפן סנונית ראשונה מהאופוזיציה, בדמותו של יולי אדלשטיין שר הבריאות לשעבר, ומי שמתעתד להתחרות על תפקיד יו"ר המפלגה אחרי נתניהו. לפני שאביע דעתי על המפגש ההיסטורי, הייתי רוצה להגיד מילה או שתיים על המראיינים עצמם.
אתמול הם הוכיחו שאפשר אחרת. השיח לאורך התוכנית היה תרבותי ומכבד, לא עוד רעמי צחוק בלתי נשלטים, והתפרצויות בלתי מבוקרות לתוך דבריהם של האורחים, ויכולתי להקשיב מבלי לדחוף לעצמי פקקים לאוזניים. כפי שנאמר: דברי חכמים בנחת נשמעים.
ועוד מילה על הצמד. רבים מהטוקבקיסטים ומאוהדי נתניהו, מזה זמן רב תוקפים את אופירה וברקו על היותם שונאי ביבי, וחוזרים וטוענים שזוג המנחים לא מחמיץ אף הזדמנות לחפש בנתניהו רק מגרעות ולהציגו באור שלילי. קודם כל, שנאה היא מילה מוגזמת. לא פעם שמענו את ברקו גם יודע לפרגן לביבי ולעשייה שלו.
חוץ מזה, מותר לצמד להחזיק בדעות פוליטיות משלו, בדיוק כמו לכל איש תקשורת אחר. אם לבועז ביסמוט מותר להעביר ביקורת על בנט וממשלתו, או לעמית סגל, או לאבישי בן חיים והמנטרה האובססיבית שלו על ישראל הראשונה והשנייה, מותר גם לאופירה וברקו להחזיק בדעה הפוכה.
שלא לדבר על שרון גל, איש החדשות בערוץ 13, שאני אף פעם לא יודעת אם הוא מגיש את החדשות גרידא, או יושב שם על תקן שליח ליכוד נלהב שיילחם על כבוד המפלגה ויהי מה. על פניו זה נראה ונשמע כאילו שרון גל לא ישקוט ולא ינוח עד שיוציא למרואיינים שלו את המיץ והם יודו שהממשלה הנוכחית רעה.
אל תבינו לא נכון. אני לא מאלה שגורסת שקריין חדשות צריך לעסוק אך ורק בהן, ולא לשאול שאלות מציקות שעלולות לחשוף את נטיותיו הפוליטיות. זכותו להיות בעל דעות כאלה כמו כל אזרח אחר. בכלל, לטעמי, שדרן חדשות שמאפשר הצצה לתוך השקפת עולמו הפוליטי, מוסיף לחלוחית ועניין לחדשות, במקום הגשה יבשה ומשעממת. ולכן, זכותם של ברקו ואופירה להביע דעתם גם אם היא לא פופולרית בעיני חלק ניכר מהציבור.
חזרה לענייננו וליולי אדלשטיין. צדק ברקו ובעצם גנב לי את המילים, כשאמר שעכשיו, משיתחילו הקרבות על הירושה בליכוד, אם וכאשר נתניהו יחתום על עסקת טיעון, המועמדים שפוזלים לעבר התפקיד שלו, יגיעו לאולפן ביתר חשק. מן הסתם הם צריכים למכור את עצמם ואת האג'נדה שלהם, ואיך יעשו זאת, אם יסתתרו בביתם, הרחק מהעין הציבורית? כך שאני צופה שמשעמם לא יהיה, ובקרוב תראו את שאר המתחרים בליכוד על תפקיד היו"ר, הולכים בעקבותיו של אדלשטיין וצועדים בגאון זה אחר זה להציג את מרכולתם, ולא רק באולפן של הצמד, אלא בכל אולפן אליו יוזמנו להתראיין.
אני חייבת לציין שאתמול החמאתי בליבי לברקו על מילים כדורבנות שאמר באומץ ובכנות כאשר יאיר גולן הזכיר את האלימות של מתנחלים כלפי פלשתינים בשטחים, שאותם כינה "תתי אדם". כמובן שאני מסתייגת מבחירת מילים אומללה זאת, ובחירה אומללה עוד יותר שלו, כאשר בזמנו אמר בטקס יום השואה ש"מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בשואה".
אני, כנכדה לניצולת שואה, מזדעזעת מכל השוואה שהיא, למעשי הפלצות של הנאצים. בעיניי, אף אחד ואף יצור חי, לעולם לא ישווה להם, אפילו לא בקמצוץ האחוז. אבל כאזרחית שומרת חוק, אני גם לא יכולה להישאר אדישה להתנהגות של מתפרעים מתנחלים שפוגעים בחיילים, בפלשתינים חפים, וגם בפעילי שמאל ישראלים. לכן בראבו לברקו על דבריו, שאמר אתמול בלהט רב שהוא עצמו, כימני בדיעותיו, מסכים לגמרי עם יאיר גולן שנחשב שמאלן, ושאין כל הבדל בין שמאלנים וימנים בנושא רגיש זה.
כן ציפיתי מאופירה וברקו שישאלו את גולן מה דעתו על דבריה של חברת מפלגתו ג'ידא רינאוי זועבי, שלא הצביעה השבוע בעד חוק הגיוס והפרה משמעת קואליציונית, כמחאה על מדיניות הממשלה שלדעתה חצתה קווים אדומים בהתנהגותה הברוטאלית כנגד הבדואים. באמת לא ידעתי אם לצחוק או לבכות על אמירה זאת. הממשלה חצתה קו אדום? מה עם אותם בדואים (לא כולם כמובן) שהפכו את הדרום לתוהו ובוהו וגיהנום עלי אדמות? הם לא חצו מזמן קו אדום?
ואם תשאלו לדעתי מי ראוי לתפוס את מקומו של נתניהו בליכוד, אז מכל המועמדים היום לתפקיד, יולי אדלשטיין בא לי הכי טוב בעין, אם להתבטא בשפה עממית. הוא נעים הליכות, לא אגרסיבי כמו כמה מחבריו במפלגה, תרבותי, די אמיץ אם הוא לא חשש להיות הראשון לקרא תיגר על מנהיג נערץ כמו ביבי ולהודיע שיתחרה נגדו עוד בעודו מכהן. ראו מה קרה לגדעון סער שאף הוא קרא תיגר על נתניהו והיום "תקווה חדשה" לא עוברת את אחוז החסימה.
ואחרון חביב: יש לי סימפטיה לאנשים שהפכו ל"אסירי ציון" שאדלשטיין נמנה עליהם, כי נלחמו על כבודם וזהותם היהודיים.