סוף טוב, הכל טוב? ה"אקס פקטור" שהפכה השנה לראשונה להיות התוכנית בה נבחר הנציג הישראלי לאירוויזיון, הצליחה לספק מתמודד ונאמבר עם משקל סגולי גבוה וסיכויים לא רעים להגיע למקום נאה בתחרות האירופית. אך האם ה"דוז פוואה" הולך ל"רשת 13"? לא בטוח.
הזוכה מיכאל בן דוד והשיר "I.M" הם הדבר הכי אירוויזיוני שנראה אמש לאורך ערב שידור הגמר. שיתוף הפעולה של "כאן" ו"רשת" יצר השנה אתגר ייחודי, ליצור עבור כל מתמודד שיר שתפור על מידותיו באופן מושלם, בזמן הפקה מזערי. בשונה מ-"Toy" של נטע ברזילי, שנכתב ועובד "מאחורי הקלעים" עד שפשוט הוכרז עליו ללא שלב "בחירת השיר על ידי הקהל", או עדן אלנה שעבורה נכתבו ארבעה שירים שהתמודדו זה מול זה אחרי הזכייה - כאן ניצבה הוועדה בפני הפקת 8 שירים (2 עבור כל מתמודד) תוך זמן קצר בהרבה.
התוצאה שנבחרה לייצג את ישראל על הבמה באיטליה בהחלט עומדת באתגר. שיר קצבי וסוחף אך כזה שמציג את יכולותיו הקוליות של בן דוד, מלודיה קליטה עם מקדם הדבקה גבוהה לצד מסר מעצים מצד מתמודד גאה - נאמבר שפותח על פי נוסחת אירוויזיון מדוייקת.
קדם 2022
ברשת התאמצו להביא את אווירת האירוויזיון לבמת האקס פקטור, עם פתיחה בה הציגה רביעיית הגמר מחוות לארבעת השירים הישראלים שזכו לאורך השנים בתחרות. המאמץ להרים שידור ברמה חגיגית, מעין "קדם אירוויזיון" לעידן ריאליטי השירה, היה ניכר - אך לא חסר בעיות.
רביעיית המתמודדים בגמר הייתה בהחלט מעניינת וראוייה. הסלסולים של ספיר סבן, הפופ המתקתק של ענבל ביבי, הרגישות של אלי חולי והייחודיות של מיכאל בן דוד, שגם הביא גימיק מגדרי מגניב (אם כי לא משהו שעוד לא ראינו באירוויזיון, כבר לפני עשור) יצרו תמהיל מעניין. הרכב רביעיית הגמר היה רחוק מאוד מ"מתקפת המשובטים" עליה דיבר רמי פורטיס בעונות הראשונות של התוכנית, כשטען שרוב מתמודדי התוכנית מנסים לשחזר דברים שראו על על המסך ללא טיפה של מקוריות. הארבעה הוכיחו שאחרי שנים רבות של תחרויות מוזיקה בפריים טיים דווקא הייחודיות מגיעה קדימה. הזכייה של בן דוד הפריכה את התיאוריה של פורטיס לגמרי.
דברו מהר
מה שהעיב יותר מכל על ההרגשה החגיגית הוא הקצב הגבוה מדי בו התנהל הגמר. היה נראה כי עורכי התוכנית מנסים להכניס יותר מדי תוכן למעט מדי הזמן שנותר לשידור בין מקבצי הפרסומות הבלתי נגמרים. חוות הדעת של השופטים, שהיוו את הלחם והחמאה של כל תוכניות השירה שחרשו את המסכים בשנים האחרונות ומילאו דקות שידור ארוכות בין הנאמברים השונים - קוצרו בפקודות חותכות של המנחה לירון ויצמן. נטע ברזילי ואביב גפן לא הספיקו להסביר מדוע היא אהבו נאמבר מסויים, לפני שוויצמן זירזה אותם "אז למי נתת חמש נקודות?". גם קולותיהם של מרגול, רן דנקר ומירי מסיקה נדמו. דווקא הטענה שנשמעה יותר מכל נגד תוכניות השירה, שמדובר במופע התחכמויות של השופטים יותר מאשר ריאליטי מוזיקלי - התהפכה על פניה, וכצופה זעתי באי נעימות על הספה כשוויצמן קטעה בגסות את דבריהם של השופטים.
לאן הלכו דקות השידור היקרות? לחסות מביכה של מוצרי איפור. רגע אחרי שוויצמן פקדה על השופטים לדבר מהר, כאילו הייתה מ"כית טירונים, היה חשוב להביא את המאפר שיסביר את הסיבות לבחירת השימר הוורדרד שעל חייה של ספיר סבן. בעונה הבאה אב הבית של האולפנים יסביר למצלמה מדוע הוא בחר במותג נייר הטואלט הספיציפי הזה, לשימושם של המתמודדים. לפיינליסטים אמיתיים מגיעה רכות מלטפת. לא?
השידור גם לא היה חף גם מרגעים לא נעימים בעליל כמו רעידות מצלמה, או הרגע בו מירי מסיקה שכחה שהיא בשידור ישיר, וכמובן את הטעות המביכה של לירון ויצמן כשהקריאה את הנקודות שקיבלו הפיינליסטיים ברגעים הכי מכריעים של התוכנית". אבל כרגע אפשר להניח את כל אלו בצד, ולהתרכז בפתיחת השמפניות. יש לנו נציג ראוי ושיר מעולה לאירוויזיון 2022, ובשביל זה, אחרי הכל, התכנסנו.