לפני שבוע שיגרה אתי כרייף לגופי התקשורת, דרך משרד היח"צ שלה, תיעוד שלה יושבת עם בן זוגה ומקורבים בסלון הבית וצופה בתוכנית "ארץ נהדרת", תוך שהיא מתמוגגת מהחיקוי שעשתה לה שני כהן. אתמול היא שוב כיבדה אותנו בנוכחותה על המסך ב"ארץ נהדרת", כשכהן האגדית לבשה את אותו אאוטפיט שלבשה כרייף באירוע השקה בו התייצבה השבוע. אלא שלא נראה לי שאמש היא כ"כ התמוגגה לראות את עצמה הופכת לבדיחה של המדינה. כשתוכנית הסאטירה המוצלחת ביקרה את ההתנהלות שלה באופן נוקב וחורץ גורלות.
אם לפני הריאיון שהעניקה כרייף "לעובדה" היו כאלה שלא הכירו אותה ומי שזכה להכיר חשב שנעשה לה עוול גדול, ואם גם בראיון עצמו היא הצליחה להרשים קמצוץ מהצופים כמו השחקנית מיה דגן וכל מיני עיתונאיות שיצאו בפוסטים הקוראים לה להיות חברה שלהם, הרי שאחרי הריאיון, עשתה השופטת בדימוס את כל המהלכים האפשריים כדי להסב לעצמה נזק תדמיתי כבד, ולצערה גם בלתי הפיך.
זה קרה כשהיא התייצבה השבוע לראשונה בחייה באירוע השקה, נהנית מדקות התהילה כמו אחרונת פליטי הריאלטי שמוציאה חשבונית על אירוע השקה, והוכיחה עד כמה באמת היא לא הייתה אז ולא היום ראויה להיות שופטת בישראל. אתם מדמיינים לעצמכם את דורית בייניש או אסתר חיות מגיעות לאירוע השקה צמודות לאיש יח"צ, מתמנגלות עם סלבים וכוכבי ריאליטי ומתראיינות למדורי בידור כמו ישראל בידור וערב טוב עם גיא פינס ועונות על שאלות צהובות על חייהן האישיים ומספרות כי קיבלו הצעות לתוכניות ריאליטי כמו האח הגדול ושות' שהן לא פוסלות? התשובה כבר ברורה לכולנו. תוסיפו צהוב על צהוב עם מפגש הפסגה באירוע השקה בין כרייף לחני נווה, גרושתו של אפי נווה. מביך עד אימה.
ארץ נהדרת הרימה אתמול את הכפפה, וסיכמה את כל מה שהרגשתי ואני מניחה שעוד רבים, כשראו את כרייף באירוע השקה עושה נו נו נו לגיא פינס. כך שלא נראה לי שמי שכיכבה בפרשה הידועה מינוי תמורת מין, התמוגגה מהחיקוי של שני כהן. עובדה שאתמול לא קיבלנו סרטון שלה צופה בתוכנית ומודה לכהן על החיקוי המופלא. אבל החיקוי באמת מופלא, והביקורת באמת מבריקה.
אמש היה עוד פרק מבריק, שנון, בועט ומצחיק של "ארץ נהדרת". אין ספק שהתוכנית על כל כותביה המוכשרים, עונה על כל הקריטריונים הנדרשים מסאטירה חברתית ופוליטית ובעצם עושה את העבודה של מבקר המדינה, רק בדרך הומוריסטית. כולנו יודעים עד כמה הומור יכול לקלוע למטרה ולנעוץ את שיניו עמוק בכל התחלואים, העוולות, והקלקולים שהחברה הקטנה שלנו בישראל מייצרת על בסיס יומי, הרבה יותר מהטפות מוסר נוקשות ומחמירות. הומור הוא דבר נפלא, בעיקר הומור עצמי. הוא אפילו עוזר לנו להתגבר על מחלות ודכאונות וכל מיני צרות אחרות ולא סתם אומרים שהצחוק יפה לבריאות.
אלא מה? כשם ש"ארץ נהדרת" מעבירה בעצם ביקורת, לפעמים נוקבת ביותר, על הנעשה במדינה, הגיע הזמן שהיא גם תעביר ביקורת על עצמה ותבדוק האם לא נפל פגם בתכנים שהיא משדרת לצופים.
בפתיחה של הפרק אתמולל עלה הנושא החם שעל סדר היום, פרשת פגסוס והציתותים של המשטרה לבכירי ציבור ואנשי עסקים. הפרק נפתח בשני שוטרים שמחפשים להעביר את המשמרת שלהם והם מתלבטים בין תוכנית בנטפליקס לחומרים שנאספו כחלק מפרשת הריגול והציטוט כשהמסר אתה לא לבד. על פניו הומוריסטי ומשעשע. אלא מי שמתעלם מהמסר צופה בשני שוטרים שלא מעוררים כבוד והערכה, פשוטי העם יש לומר בעדינות, ושניהם באופן מפליא מזרחיים, השוטרת מאופרת בצורה זולה עם איילנר שחור מודגש מדברת בערסיות והשוטר כהה עור, עם שפם מזרחי לכל הדעות, מוצג כאהבל.
ואני, שנמנית על אותם אנשים שתמיד, אבל תמיד, רואה גם את הצד השני של המטבע, הרהרתי ביני לבין עצמי: הייתכן שאולי בכל זאת יש משהו בדבריו של דודי אמסלם שקובל ומתלונן על כך שקיימת אליטה אשכנזית שמסתכלת מגבוה על אנשים מהעדה המזרחית? למה להציג את השוטרים שלנו ב"ארץ נהדרת" כשני מזרחיים עם הבעה של שני שוטים כשמי שבוחר להציג אותם כך הם כותבי התוכנית השייכים לאותה אליטה אשכנזית?