אחת הסדרות הישראליות המצליחות בעולם, "פאודה", עומדת לשוב למסך בקיץ הקרוב. היום (ראשון) חברת yes כינסה את כוכבי הסדרה עם סיום הצילומים בארץ ולקראת הנסיעה לבודפשט, למסיבת עיתונאים עם יוצר הסדרה ליאור רז, והשחקנים עידן עמדי, רונה לי שמעון והרכש החדש על הסט - לוסי איוב, שיספרו ל"מעריב אונליין" על העונה הרביעית שלוקחת את העלילה אל מחוץ לגבולות ישראל והגדה, חוויות הצילומים בימי הקורונה וההצלחה המפתיעה במדינות ערב.
"העונה מתרחשת בכמה מדינות, בתוך ישראל, בשטחים - בג'נין, ובבלגיה", סיפר רז תחילה. "זו עלילה שמתפרסת להרבה מקומות. הצוות ודורון מוצאים את עצמם שוב במרדף סיזיפי אחרי טרוריסטים. מצד אחד יש לנו את מאיה, שלוסי תספר עליה שהיא דמות מרכזית בעונה הזו, שדרכה אנחנו מבינים את המורכבות של להיות ערבי שגר במדינת ישראל, ערבי ישראלי, ואת המורכבות שבה אנו חיים. ככל שאנחנו מתעמקים בעוד עונה ועוד עונה, אנחנו מנסים להבין ולפרום את המורכבויות במדינה שבה אנו חיים".
"אני משחקת את מאיה בנימין, לשעבר מאיה טלוולבי, במקור היא ממחנה הפליטים בג'נין, אבל בגיל יחסית צעיר היא ומשפחתה עברו לתוך גבולות מדינת ישראל", סיפרה איוב על הדמות שאותה היא משחקת בעונה החדשה של הסדרה עטורת הפרסים. "היא חיה כישראלית לכל דבר, קצינה במשטרה, נשואה לישראלי, גרה בהרחבה בקיבוץ ובאיזשהו שלב המציאות מכה לה בפנים, היא מסתבכת בדברים שהיא לא תכננה להסתבך בהם".
איך היה לצלם בקורונה?
"קודם כל אני חייבת להגיד שהיה שינוס מותניים של כל התעשייה", ענתה רונה לי שמעון על התקופה המאתגרת. "הייתה היאחזות בעשייה ובלהמשיך את החיים קדימה למרות המגיפה העולמית, ולהמשיך ליצור למרות הדבר הזה. עצם זה שסדרה בסדר גודל כזה הצליחה לצאת להפקה, עם כל הקשיים שהדבר הזה הביא, זה היה באמת מרשים. היו הרבה הפקות כאלה ואנחנו רק אחת מהן, וזה פשוט מדהים וזו רק הוכחה שהחיים היו חייבים לנצח".
"כולנו בתביעות לביטוח לאומי, הגדילו לנו את האף עם כל המטושים", אמר בבדיחות עידן עמדי. "הייתה כמות בדיקות שלא הייתה מביישת בית חולים. אני חושב שזו הייתה בועה שהייתה טובה, כשאתה מגיע לסט ויודע שדברים ממשיכים אז לא חושבים על זה. כשאתה יוצא אחרי חודש ושומע שהאומיקרון משתולל, בגלל שיש לי מקצוע אחר, אני יודע להגיד כמה ההבדלים הם משמעותיים, לא היו הופעות בכלל, בשום מקום לא שרים ופתאום ההפקה הזו עובדת כמו מכונה משומנת ושאפו לכולנו, ובטח למי שעובד מאחורי הקלעים ונותן לנו לעשות את העבודה", סיכם.
ברכות על ההצלחה הבינלאומית, איזה תגובות קיבלתם על זה מהעולם?
"זה בכל מקום שאנחנו הולכים אליו", אמר רז. "סיפור אחד למשל, עידן ואני טיילנו בדובאי, לא יכולנו להסתובב בכלל, בכל מקום אנשים ניגשו אלינו, איראנים, לבנונים, סורי, כוויתים, אמריקאים, מקסיקנים, אינדונזים, הודים. פשוט זה כור היתוך שם, יש שם כל כך הרבה אנשים מכל מיני מקומות", סיפר.
רז חלק רגע מרגש מיוחד: "הלכנו למועדון שהייתה שם זמרת איראנית שהכירה אותנו, היא אמרה 'שלום' ואמרתי לה שעידן פה, והוא עלה לשיר איתה - איראנית, ישראלי בדובאי עם קהל לבנוני שמוחא כפיים. יש מלא מקרים כאלה, לא מזמן הייתי בניו יורק, ושמעתי פתאום חריקת בלמים, אני רואה אוטו זבל עם נהג סיני שיוצא מהאוטו, 'טייק א פיקצ'ר' - אתה לא יודע מאיפה זה יגיע. זה הצלחה שהיא כיפית ואני חושב שהיא מקדמת לא רק אותנו באופן אישי, השחקנים והאמנות, אלא גם את התעשייה".
יצא לכם לספוג גם תגובות שאינן חיוביות? אנשים התעצבנו?
"אני חושב שהחמאס פחות אהבו את הסדרה, כתבו באתר שלהם שזו סדרה שכולה ממומנת על ידי ממשלת ישראל - הלוואי. ושלא כדאי לצפות בה כי היא פרופגנדה, אבל הם שמו לינק לפרק הראשון באתר שלהם. זו אומנות, יש הרבה אנשים גם בחו"ל וגם בארץ שהסדרה לא מדברת אליהם, הם חושבים שהמשחק לא טוב, הבימוי לא טוב, זו אומנות אי אפשר שכולם יאהבו את הכל".
עמדי שיתף גם הוא בתגובות שקיבל: "אני הופתעתי מהתגובות מהעולם הערבי שהן מחבקות ממש. בסוף זו סדרה שמצטלמת בישראל, הכניסו אותנו אל מאחורי הקלעים של יחידות ששומעים עליהן מדי פעם בחדשות או בעיתון, ואני חייב להגיד שהתגובות בעולם הערבי הן מחבקות מאוד. הייתי בניו-יורק לפני הקורונה, נכנסתי לאיזה בית מלון, והבל-בוי במעלית אמר לי 'אתה לא משחק בפאודה?'. אמרתי לו 'כן', אז הוא אמר לי 'מה אתה עושה במלון הזה?'. הם בטוחים שאנחנו כוכבים בסדר גודל עולמי. אני חייב להודות שהתגובות בעולם הן כיפיות ומחבקות".
די מפתיע שאוהבים אותנו בארצות ערב, במה אתה תולה את זה?
"הנרטיב שלנו הוא ישראלי, מי שכותב את הסדרה הוא ישראלי, אבל כדי לספר סיפור טוב אתה צריך גם להבין את הצד השני. אתה צריך להתחבר רגשית לצד השני, אנחנו מנסים להבין את הצד הפלסטיני, להבין אותו, להבין מה קורה שם. להבין שגם לטרוריסט הכי גדול יש ילדים, אשה, חברים - זה דבר אחד. דבר שני - אני חושב שאנחנו מאוד מכבדים את השפה הערבית, אנחנו אוהבים את השפה הערבית, אנחנו משתדלים להיות מאוד מדוייקים במבטא שלנו".
רז שיתף בעוד קוריוז מעניין על התגובות לסדרה בעולם הערבי: "לפני כמה חודשים היה ב'אל דוסתור', שזה עיתון מצרי מאוד חשוב וגדול, הייתה כתבה בעמוד הראשי על כך שאנחנו שינינו את התפיסה של הצעיר הערבי לאיך נראה ישראלי. הם תופסים אותנו בצורה אחרת בגלל ש'היט אנד ראן' היה שם במקום הראשון הרבה זמן ו'פאודה', והם פתאום רואים שהישראלי שהם תמיד תופסים אותו בתור קלגס - פתאום יש לו פנים, והוא בן אדם ויש לו ילדים ויש לו אישה וכו'. אז יש פה דואליות. אני מכיר הרבה אנשים ימניים, שאומרים 'אני מרגיש אמפתיה לצד הפלסטיני פתאום'. הצלחנו לגרום לאיזה בלבול. ימנים חושבים שהסדרה ימנית, שמלאנים חושבים שהסדרה שמאלנית, ויש פלסטינים שחושבים שהסדרה פלסטינית, כל אחד מתחבר לצד שלו. בסוף בסוף אנחנו מספרים את הסיפור שלנו, של הצוות שלנו, של התפיסה של מיהו ישראלי בעינינו ואנחנו מנסים לספר סיפור טוב".
עוד מעט תושק סדרה מקבילה מהצד של חמאס, אתם סקרנים לראות?
לוסי איוב: "זה מסקרן, אני אצפה לפחות בפרק אחד".
הכוכב הראשי, רז, אמר: "אנחנו לא מכירים, אנחנו מקווים מאוד שיצליח להם ומקווים שהם יראו גם את הצד הישראלי כמו שאנחנו מראים את הצד הפלסטיני". עמדי היה קצת יותר מבודח: "זו הפרת זכויות יוצרים", טען, אבל רז טען בהמשך שהוא מפרגן.
לוסי, הדמות שלך כפי שהבנתי היא דמות חצויה, בין הזהות הישראלית, לזהות הערבית. את מרגישה שיש קווי דמיון אלייך, כי גם עלייך דיברו על כמה את ישראלית וכמה ערבייה.
"עד גבול מסוים, בכל זאת הדמות שלי נולדה במחנה פליטים בג'נין, הרבה יותר הארדקור, מצד שני היא עושה מסלול ללב הישראליות - להתגייס למשטרה. אני חושבת שהיא הרבה יותר מצוייה בקצוות יותר ממני. אני חושבת שהיא מייצגת הרבה קונפליקטים פנימיים של הרבה מאוד פלסטינים אזרחי ישראל שאתה חי במדינה ואתה רוצה לחיות את חיי היומיום שלך, אבל אז באות שאלות מאוד גדולות ומדפקות על הדלת שלך, ואתה צריך להבין מה אתה עושה עם זה ואיפה אתה עומד ביחס לכל הקונפליקטים הפנימיים האלו - וגם הקונפליקט הגדול החיצוני. במובן הזה אני חושבת שהרבה מאוד יתחברו לדמות הזאת, כי כמו שליאור אמר, היא דמות שהיא קצת מבלבלת באיזשהו מקום כמו ש'פאודה' יוצרת איזשהו בלבול ומעמידה אותך מול שאלות גדולות, אז גם הדמות הזאת, שחושבת שהיא חיה בעולם משלה והכל מושלם היא מוצאת את עצמה מתמודדת עם המון שאלות גדולות על הזהות שלה".
רונה לי, תוכלי לשתף אותי בחוויות טובות ומאתגרות מהצילומים?
"אני מרגישה שאנחנו כל כך הרבה שנים ביחד, שיש איזו תחושה של בית, זאת אומרת - אנחנו צוחקים מלא, יש לנו תחושה שאנחנו סוחבים את הדבר הזה יחד עם הקפטנים של הספינה הזו. ממרחק של זמן, אנחנו כבר שבע שנים יחד, יש לזה כבר משקל. אנחנו חברים טובים, אנחנו מתייעצים, אנחנו מעורבים ברמה מסויימת בחיים אחד של השני וזה מאוד פותח את הלב שזה מקום העבודה שלך, שאתה יוצר עם אנשים שאתה כל כך אוהב, שאתה מחובר אליהם, שאתה הולך איתם דרך. אז אולי זו לא חוויה ספציפית, זו יותר תחושה כללית של מה זה בשבילי לעבוד עם האנשים האלו".