העונה הראשונה של סדרת הדוקו "ליגה ג'" הייתה אחת ההצלחות הגדולות והמפתיעות ביותר בחמש שנות קיומו של תאגיד השידור "כאן". היוצר רובי אלמליח לקח חומרים שנחשבים לא סקסיים בעליל מהליגה הנמוכה ביותר בכדורגל הישראלי, ורקח מהם תבשיל שריתק למסך גם אנשים שהעניין שלהן בכדורגל לא רב. עבור סיפור סינדרלה טלוויזיוני שכזה, העונה השנייה עלולה להוות מכשול: עכשיו כבר יש ציפיות שצריך להצדיק. על פי פרק הבכורה של העונה השנייה, "ליגה ג'" עומדת במבחן הזה בכבוד.
העונה החדשה משלבת דמויות שהכרנו בעונה הקודמת עם סיפורים חדשים. כך למשל אבי פרץ, האחראי לאחד מהרגעים הזכורים של העונה הראשונה ("1 מכובד, 2 מכובד, 3 עוד בגדר המכובד..."), מרגיש מיצוי מתפקידו כמאמן הפועל שדרות ועובר לתפקיד ניהולי. בהיעדרו הקבוצה רושמת תבוסות מביכות מול כל מי שנקרה בדרכה, ואנחנו מקבלים רמזים עבים שפרץ עוד ישוב.
דמות חדשה שמצטרפת אלינו היא עאבד רבאח - מי שהיה שחקן לגיטימי בליגת העל בתחילת שנות ה-2000, וכעת מגויס לאמן את הפועל עראבה ולהתמודד עם קשיים תקציביים. הפתרון שמוצא רבאח הוא לחזור ולשחק בעצמו. כאן המקום לציין ש"ליגה ג'" היא סדרה דו-לשונית, וחלק נכבד מהפרק מתנהל בשפה הערבית, וחבל שמדובר בתופעה נדירה בנוף הטלוויזיוני שלנו.
מי שמסתמנת ככוכבת הבולטת של העונה החדשה היא דווקא דמות שלא שייכת לאף קבוצה. הכוונה היא כמובן לספיר בוסקילה, שופטת צעירה החולמת להתקדם במעלה הליגות, שכמו כל אישה הפועלת בתחום גברי כמעט לחלוטין, נושאת עמה מוטיבציה יתרה להתקדם ולהוכיח למפקפקים. בפרק הראשון ראינו אותה מתמודדת עם מבקר שופטים שבא לעקוב אחריה ורואה אותה במשחק בו היא לא במיטבה, ויהיה מעניין להמשיך ולעקוב אחרי המירוץ שלה לצמרת.
בפרק הראשון לא קיבלנו רגעים קומיים בסגנון "הנה הגיע חנן" שאפיינו את העונה הקודמת, אבל כן קיבלנו, ובגדול, את שאר הדברים שהופכים את "ליגה ג'" למה שהיא: תמהיל הרגעים האנושיים שמראים לנו שכדורגל יכול לעורר בדיוק את אותן אמוציות ואת אותם המתחים גם כשמדובר בליגה חובבנית, הכי רחוק מהשמות הנוצצים והכסף הגדול.