"21:45: פורים לדורותיו. מערכונים ואנקדוטות על חגיגות פורים במהלך ההיסטוריה". השורה הסתומה הזו הופיעה בדיוק היום לפני 30 שנה, ב-19 במרץ 1992, בלוח המשדרים של ערוץ 2 הניסיוני. הערוץ דל התקציב ביקש להפיק ספיישל בידורי לפורים, ועל המשימה הופקדו שני בוגרים טריים של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב: הבמאי איתן צור והתסריטאי אסף ציפור.
התוכנית זכתה לאחוזי צפייה נמוכים מאוד, בין היתר בגלל שבמקביל שודר בערוץ הראשון משחק מכריע של מכבי תל אביב בכדורסל, ובכל זאת הערוץ בחר לתת לצוות היוצרים והשחקנים ספיישל נוסף ליום העצמאות באותה שנה. הקאסט כלל את השחקנית קרן מור שכבר זכתה אז להצלחה מסוימת בזכות הופעתה בסרטים "אבא גנוב" ו"שורו", לצד עוד שני שחקנים יחסית אנונימיים, דב נבון ורמי הויברגר, וכן שני בוגרי החוג לקולנוע, חברים של צור וציפור שהתבקשו לסייע - מנשה נוי ושי אביבי.
את המשך הסיפור כולם מכירים: אחרי הספיישלים בערוץ הניסיוני קיבלה החבורה תוכנית בערוץ 2 המסחרי, ובהמשך עברה לערוץ הראשון. היא הפכה לתוכנית ההומור הכי חשובה ששודרה בישראל, הציגה סגנון סאטירי חדש ופורץ דרך, והכניסה לפנתיאון הישראלי עשרות מערכונים וציטוטים. "החמישייה הקאמרית" בת 30 היום, ולרגל המאורע בחרנו עשרה מערכונים בולטים.
פלדרמאוס באולימפיאדה
כנראה המערכון הזכור מכולם של החמישייה, שזכה לשם הרווח "פלדרמאוס באולימפיאדה", למרות שבתחילתו מצוין שהוא מתרחש בכלל באליפות העולם באתלטיקה. אתגר קרת סיפר שכתב אותו כדי להביע את תחושת העלבון שחש בשם אמו ניצולת השואה בכל פעם שפוליטיקאי ישראלי מנצל באופן ציני את השואה כדי להשיג איזו מטרה או לשנורר כסף ממישהו. וכך קיבלנו את מנשה נוי בדמות העסקן פלדרמאוס שמבקש מהשופט הגרמני הויברגר לתת 5-6 מטר פור לרץ הישראלי (דב נבון), כי "האבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?".
ראש הממשלה מתווכח על המשכורת
השם "בנימין נתניהו" אמנם לא מופיע בקטע הזה במפורש, אבל די ברור שמנשה נוי מגלם פה את מי שהיה ב-1996 ראש הממשלה הצעיר והטרי, שהביא עמו מארצות הברית סגנון פוליטי חדש. ראש הממשלה מתווכח עם פקיד האוצר (הויברגר) על תנאי ההעסקה שלו, ובסוף מכריז: "בכסף הזה אין שלום. מקסימום ביטחון, וגם זה אני עושה לכם ג'סטה". הקטע נחתם בהשוואה ל"זה שעבד פה לפניך", כשהרמיזה היא כמובן ליצחק רבין.
מוות לעננים
חורף 1994-95, הימים ימי הסכם אוסלו, הפיגועים שבאו בעקבותיו והפגנות הימין הסוערות. במקביל התרחש גם אחד החורפים הגשומים שידעה ישראל, ובחמישייה חיברו בתבונה בין הנושאים ויצרו מערכון בו הציבור יוצא לרחוב להפגנה נגד הגשם, מספר את חוויותיו הקשות ("פתאום נשמע בום גדול") ודורש מרבין להבטיח שמחר תזרח השמש. בסיום מגיע ראש האופוזיציה, שוב רמיזה חזקה לנתניהו, שמזכיר ש"כשאנחנו היינו בשלטון הייתה בצורת".
הקרקס הצה"לי
קטע מופתי שכתב מודי בר און. לכאורה מדובר בנונסנס טהור - למה שלצה"ל תהיה יחידת קרקס, ולמה שיבוא רס"ר עצבני לעשות שם ביקורת לפני ביקור מפקד הקרקס, ולמה שהוא יכעס על הפיל שלא יודע לשיר "על הדבש ועל העוקץ"? אבל כל מי ששירת ולו יום בצה"ל, ובמיוחד בתפקידים עורפיים, מבין בדיוק על מה מדובר פה. משפט המפתח: "יש לך פילים בפיל!".
מאמן חגיגות
החמישייה ידעה לירות חיצים מדויקים גם בעולם הספורט הישראלי, כמו "הכדורגלן הפילוסוף" או "מה זה ליי אפ". כאן מדובר במערכון שהשיב לאופנה החדשה בכדורגל של שנות ה-90: שחקנים שאימצו לעצמם חגיגות יצירתיות אחרי שער. מנשה נוי מגלם את המאמן שגוער בשחקניו שאמנם מובילים 5-1 במחצית, אבל לא חוגגים כמו שעבדו איתם באימונים אלא "מביאים אותה באימפרוביזציה". חדי העין יזהו את ניר קלינגר ואלי דריקס כשחקני הקבוצה.
הוא היה סקפטי
עוד אחד מהקטעים הזכורים והמצוטטים ביותר, כשהפעם מושא הפארודיה הם סרטי התעודה על תולדות הציונות. קרן מור ומנשה נוי מגלמים זוג קשישים שמדברים על דמות עלומה, חוזרים שוב ושוב על משפטים סתומים ומדגישים שהוא היה, ובכן, סקפטי. הפאנץ' מגיע לקראת הסוף.
פרחים בקנה
מערכון שאין בו למעשה שום כתיבה: החמישייה פשוט שרה את השיר "פרחים בקנה", בטקסט המקורי, בלי שום שינוי. אז למה זה כל כך חזק? בגלל הפזמון האחרון. ברגע אחד האווירה הנינוחה משתנה, ארבעת הגברים מתחילים לצרוח, ומנשה נוי נכנס לקריזה אמיתית. כוונת המשורר, ככל הנראה, הייתה לבקר את הפער בין שירי השלום של הלהקות הצבאיות לבין המציאות המחורבנת של המלחמות.
עכואים אנונימיים
אמצע שנות ה-90, תקופת שידור החמישייה, הייתה תקופת הזוהר של הבועה התל אביבית. שינקין, להקות הרוקסן, דור חדש של סופרים מגניבים, כל מה שאביב גפן מנסה להציג עכשיו ב"שנות הירח" המוזרה. הטייק של החמישייה על העניין כלל את שי אביבי נושא מונולוג ארוך של תל אביבי מבטן ומלידה, עם ניים-דרופינג לכל האנשים והמקומות הנכונים, אבל בסוף האמת יוצאת: "נולדתי בעכו, אוקיי? איפה פורטיס? הוא בחיים לא רצה להופיע שם". אביבי, אגב, באמת נולד בעכו.
לשון המראות
היו לחמישייה גם קטעים שלא ביקרו אף אחד, לא נשאו שום מסר, והכילו רק הומור נונסנס. אחד מהם הוא המערכון בו קרן מור הולכת לרופא ומגלה שהיא "משמיטה שמות עצם", ומנשה נוי זועם: "זה הרופא ההוא שאני פעלים, בשביל זה את אליו? בשביל זה הוא שבע שנים?".
יגאל עמיר
לא המערכון הכי מוצלח של החמישייה, אבל אחד שאי אפשר להכין רשימה כזו בלעדיו. עוזי וייל כתב את המונולוג הנוקב של הויברגר כעמיר המתאר את שחרורו העתידי מהכלא, בעוד 20 שנה. "אתם הרי יודעים את זה". אתגר קרת סיפר שהוא לא התלהב מהמערכון, כי חשב שהסגנון של החמישייה הוא לא להגיד ישר בפרצוף כמה רע הולך להיות. ובינתיים? יותר מ-20 שנה חלפו, איתן הבר כבר מת, ויגאל עמיר עדיין לא קיבל חנינה.