רציתם טוויסט ב"רוקדים עם כוכבים"? קיבלתם. אבל לא הטוויסט שהבטיח הפרומו לפרק על חמישיית הגמר שהתקיים אתמול. הפרומו הבטיח טוויסט בריקוד של מעיין וארטיום שביצעו פריסטייל עם השיר זוכה האירוויזיון, אבניבי. לא תאמינו, אבל הטוויסט דווקא הסתתר בתסרוקת יוצאת הדופן של אנה ארונוב.
מה לעזאזל עבר בראש של מעצב השיער שטיפל לה בפריזורה? ולמה היא הסכימה? היא נראתה כמו דמות מסדרה מדע בדיוני על מלחמות בחלל. ארונוב בהחלט גנבה את ההצגה ומשכה את כל הפוקוס אליה, אותו פוקוס שנועד עבור הרקדנים. לא יפה אנה, למה לגנוב להם את ההצגה?
ואם בתסרוקות עסקינן, לא ממש הבנתי את המסר מאחורי התסרוקת והשפם המתפתל של חיים, שקיפצו ביחד איתו ועם עדי, בביצוע הסמבה לצלילי "הלילה" של "הכל עובר חביבי". מסתבר שאשכנזי היתה יוזמת הרעיון של השפם המפואר והשיער המתנפנף של חיים, שהוסיפו ניצוץ של הומור לריקוד. אשכנזי היא קומיקאית עד הסוף, גם על רחבת הריקודים.
הטוויסט שהבטיח הפרומו היה אם כך, בתסרוקות ובנראות, ולאו דווקא בריקוד של אבניבי. אולם לפחות היה איזשהו טוויסט שהוכיח את עצמו, כי לאחרונה התחרות התחילה לשעמם והפרק אתמול שוב הביא נתוני רייטינג יפים. הפרקים חוזרים על עצמם והזוגות נראים יותר ויותר כמו סביבונים בהתקף סחרחורת קשה, שמסתובבים ומסתובבים עד כלות ועד טיפת נשימתם האחרונה. די מתיש ומעייף לעין.
מה שבאמת מרטיט לנו את הנימים, הן הקלאסיקות הישראליות והשירים הנפלאים הישראליים שלצליליהם המתחרים פיזזו על רחבת הריקודים. "חורשת האקליפטוס" הוא אחד מהם. השיר שתופס אותך במיתרי הלב הכי רגישים, ושאותו ביצעו אמש אלכס ונינה בואלס אנגלי עדין ומלכותי. אם יש ערך מוסף כלשהו לתחרות הזאת, היא העובדה שגילינו דרך הריקודים, כמה השירים שלנו נפלאים, הרבה יותר משירים לועזיים שהתמכרנו אליהם.
אם היה למישהו ספק שסיפורים אישיים לא משחקים תפקיד בתחרות שכזאת ואין בהם צורך, הוא טעה. עובדה שהסיפור האישי הטרגי של משה אשכנזי שאחיינו הצעיר נפטר לפני זמן מה בתאונה מצערת ואת ריקוד הרומבה שהוא ביצע אתמול עם ג'ניה, הוא הקדיש לאחותו, אם הילד, נגע לליבם של השופטים. הסיפור הקשה הזה היה הרגע המכונן בשלב זה של התחרות, ואין פלא שהשופטים, אפילו דוד השופט המחמיר, הרעיפו מחמאות על זוג הרקדנים וגם ציונים גבוהים בכדי לשמור אותו בתחרות.
לצערי אוראל וליטל הודחו מהתחרות. אמנם הביצועים לא היו מרשימים ומדויקים, אך קיויתי בשביל אוראל שיגשים חלום ויוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון.
באשר לשופטים עצמם. השופט שאיתו אני הכי מזדהה הוא דוד דביר. הוא אולי קשוח וקמצן בציונים, אך קשה לכעוס עליו כי הוא היחיד שלא מתלקק ומתחנף לרקדנים, ואומר את האמת בלי התייפייפות יתר והתנסחויות מתחמקות. כפי שלא התחמק מלהגיד חד וחלק לחיים עם השפם, שהיום הוא היה לגמרי מיותר, ואילו על אשכנזי הוא שפך את מלוא המחמאות. הוא גם היחיד שהביע אכזבה עמוקה ממעיין אדם וארטיום, בעוד האחרים יצאו מעורם להחמיא להם על ביצוע, שאפילו עין לא מקצועית יכלה להבחין בפישולים שלו.