"האגרוף: סדרת הגמר", יס דוקו

אגרוף אחד הכריע מי תהיה אלופת המדינה בכדורסל בעונת 91/92. אלא שהאגרוף הזה יצא לדרכו 80 שנה קודם לכן בעימות הרעיוני בין פועלים לסוחרים, הצמיח לאורך השנים שנאה בין מועדונים ואוהדים, והגיע, בעיתוי מושלם להיכל הכדורסל ביד אליהו.

"האגרוף: סדרת הגמר" היא סדרה פנטסטית. אני יודע. הייתי שם בעונת 91/92 כשזה קרה. ראיתי את האגרוף של לבאן מרסר עף לפנים של תומר שטיינהאור ואת שטיינהאור עף אל הרצפה. הייתי מה זה מבסוט, כי הייתי (ונשארתי) מכבי. במשחק מספר 4 אפשר - למי שמאוד מעוניין - לראות אותי לשנייה, יושב בשורה הקטנה שעל הפרקט.

במשחק 5 אפשר לראות ביציע האדום את מנחם שיזף ז"ל, עורך דין, איש יחסי ציבור, מגדולי האוהדים האדומים. אני מזהה עוד פנים רבות ביציעים, בקופות, בטח שאת שחור האפסנאי, שאז עוד היה לו שיער ואני נהניתי להתגרות בו ולקרוא לו סגול. שימון - הוא יו"ר מכבי תל אביב שמעון מזרחי - הסתובב אז לא מגולח בעקבות האבל על מות אמו, ומעל ספסל מכבי נעמד פועל תברואה של עיריית יהוד (השם שמור במערכת) ולאורך משחקים שלמים - בלי להפסיק, בלי להתעייף - קילל את היו"ר ביידיש.

יום אחד, בספר - ואולי בסדרה נוספת - תולדות הספורט הישראלי, ואני מתכוון לא התולדות המכובסות השוכנות ברשומות בקלסרים, אלא באלה האמיתיות, יסופרו כל הקומבינות והדילים והתחמונים מעל השולחן ומתחתיו, ומובטחים לשומע ולצופה שעות וימים של שאגות צחוק. למשל מי דקר את סוס המשטרה במשחק הפועל רמת גן, ומי שחרר את הפרות של גבעת ברנר מהרפת כשהפועל תל אביב ספגו שם הפסד, ומי השוער שנמלט בפרדסים מאוהדי הקבוצה היריבה, ומה היה עושה אבא של שייע פייגנבוים לאוהדים שהיו מקללים את בנו על הדשא.

ומתוך כל העולם המופלא הזה של ספורט ישראלי מטורלל נולדה סדרת הגמר של 91/92. אבידע לבני, במאי "האגרוף: סדרת הגמר", מציג בחוכמה את המפגש בין שתי קבוצות־העל של הכדורסל הישראלי באותן שנים לא כאירוע מקרי אלא כתולדת תהליכים ספורטיביים וחברתיים שהחלו עשרות שנים קודם לכן. מה שאינו מציג די הוא את אומנות העסקנות והתחמון שיושבת בבסיס הספורט הישראלי, ובעצם בישראליות כולה, מאז ומעולם. זה בסדר. אנחנו מחכים.

לבני מציג באופן נהדר - וזה אולי המנוע שדוחף סדרות ספורט להיות משובחות כל כך - את האהבה. שלא כמרבית המסמכים הדוקומנטריים הנוטים מטבעם לחשוף עוולות אנושיות וחברתיות, אנשי ספורט - משתתפים, אוהדים וגם עסקנים באים אל העסק הזה מתוך מנוע פנימי אוהב. שנאת הפועל תל אביב היא למעשה אהבת מכבי תל אביב. ולהפך.

גם בסדרת הגמר המותחת ביותר נגד, נאמר, הפועל ירושלים, אני כמכביסט לא איהנה כמו בסדרה נגד הפועל תל אביב. כי מי זאת בעצם הפועל ירושלים. איפה זה ירושלים בכלל. תנו לי לפרק את הפועל באוסישקין ויותר אני לא צריך דבר בחיים. אפילו לוותר על אליפות. העיקר לפרק את האדומים.

לא זוכר מתי ישבתי ככה מול שלושה פרקי סדרה והתמוגגתי בלי הפסקה כמו מול "האגרוף: סדרת הגמר". גם בהפסדים של מכבי. הייתי שם. הנה שימון, והנה אברם פלדה ז"ל ופיקו רוזביץ' ז"ל שישבתי איתם באותו שולחן בפרלמנט יום שישי ב"מפגש הסטייק" בתל אביב במשך עשרות שנים. והנה עוד חבר נכבד בשולחן, מנחם שיזף, שגם הלך לעולמו. ועו"ד ארי שמאי, שיצא לתרבות רעה ומופיע בערוץ 14. ונתן ו', נהג המונית שהיה ממציא למכבי כינויים שמחזיקים עד היום. איזה בול פגיעה של לבני. ידע לתפוס בדיוק את המקומות האלה שמשם באנו.

היום מכבי מפסידים להפועל ב"ש בכדורסל (או מכבי ב"ש, מי בכלל יודע) ואף אחד חוץ משימון הנצחי לא מניד עפעף. אז השנה מכבי אולי לא תיקח אליפות. לא כיף, לא נורא. העיקר שהפועל לא תיקח. לא. זה לא.
לראות או לוותר: חובה לראות. תיעוד נהדר של היסטוריה מקומית.

"הנוסעים", סלקום TV

שרות נערות ונערים נשלחים למסע בן 86 שנים לכוכב חדש להקמת מושבה חלוצית למין האנושי. בדרך הם מתחילים לריב באופן האנושי והמשעמם ביותר שלא מצדיק צפייה בסרט.

משבר האקלים מחריף, מקורות המזון מתדלדלים, משאבי כדור הארץ הולכים ואוזלים, וצריך למצוא במהירות כוכב המאפשר קיום למין האנושי. וכוכב כזה אכן נמצא, אלא שיש בעיה קטנה: הוא נמצא במרחק 86 שנות טיסה מכדור הארץ. כמה עשרות ילדים, בעלי נתונים יוצאי דופן, נבחרים להישלח בחללית לעבר הכוכב, כאשר התוכנית היא שבמהלך הטיסה יתבגרו, יעמידו דור ראשון של צאצאים, ואלו בתורם יעמידו צאצאים, והדור האחרון, השלישי במספר יצליח להגיע אל הכוכב ולהקים שם מושבה חלוצית ראשונה.

הרעיון נאה, החללית ממריאה עם הילדים המוצלחים עליה, מלווים בידי מחנך בוגר שהכשיר אותם עוד בחייהם על פני כדור הארץ. מספר שנים חולפות ללא אירועים מיוחדים, ואז מתחילות הבעיות ומתחילה גם האכזבה מהסרט. המחנך נפטר, הצעירים מתחילים לריב מי יהיה המנהיג החדש, מתפרץ לו מין בעל זבוב קטן בחלל, יש קצת מכות, אפילו יריות בתוך הנגמ"ש, הדיאלוגים צוללים נמוך ומטופש יותר מים המלח של החלל, עד שכמובן הטובים מנצחים. הנה ספוילר כדי שלא תתפתו לצפות בסרט הזה - תמונה אחת לפני הסוף: הנערים הם כבר אנשים צעירים, חלק מהנשים הרות, פעוטות כבר מתרוצצים בין הרגליים. ותמונת הסיום: כמה לבני שיער ובני הדור השלישי מביטים מבעד לחלון החללית בכוכב החדש הנגלה למול עיניהם. קאט. דה אנד. הלכו שעתיים מהחיים.
לראות או לוותר: לא לראות. בזבוז זמן טהור.

"פשע באדינבורו", הוט HBO, הוט VOD

על רקע אדינבורו היפהפייה נחטפת נערה, נאנסת ונרצחת. בלש דיכאוני יוצא לחפש את רוצחה ולוכד אותו. רק שלא היה קורה דבר אם היו מורידים כמה טונות של דיכאון מהסדרה.

התפאורה המוגשת בנדיבות היא העיר אדינבורו בסקוטלנד היפהפייה, עם שפע ירוק וטירות עתיקות על הגבעות. האנגלית בלתי מובנת - כל "או" בה מבוטא כ"אי" - ונשמעת יותר כשיר מאשר כשפה. יופי. באמת יופי. טיול תיירותי קלאסי בלי לקום מהכורסה. ועל פני כל היופי הזה נחטפת נערה כבת 12 בלכתה לבית הספר, ולמחרת נמצאת מתה על גבי אנדרטה גדולה שם הונחה, אחרי שסוממה, נאנסה ונרצחה.

לחקירת מותה מתמנה בלש בשם ריי לנוקס - גבר נאה המתקרב לגיל העמידה, לא נשוי, בלתי מגולח באופן תמידי, אלכוהוליסט לשעבר, נרקומן לשעבר, שהרמזים מצביעים לעבר טראומה כלשהי בעברו. ויש לריי לנוקס קיבעון שמוציא מדעתו את מפקדו - דמות מופלאה, גוצה ושמנמנה עם אף ענקים נעוץ באמצע פרצופו. לנוקס משוכנע כי רוצח נערות סדרתי מהעבר שנלכד, הודה ונאסר אינו הרוצח כלל, והרוצח האמיתי ממשיך לפעול והוא שרצח גם את הנערה הזו.

המפקד שואג, מייבב, מתחנן בדרכו הנהדרת, ולנוקס, עם בלשית בשם אמנדה, ממשיך בעיקשות בדרכו לחפש אחר הרוצח הסדרתי. במקביל להתקדמות החיפוש הולך לנוקס ומתקרב לשורשי הטראומה האישית שלו, ויותר מדי פעמים - וזו נקודת החולשה המנדנדת של הסדרה - חולפות דקות ארוכות מאוד, ושוב מאוד, בצילומי התייסרותו האישית, עד שנראה כי לא מדובר בחקירת רצח אלא בתיעוד מפורט ומתמשך של צער הבלש ריי לנוקס.

לא פעם, כשהוא מתלבט אם לחזור לשתות, או אם לחזור להריץ שורות קוקאין, או סתם כשהוא בוהה בחלל אל זיכרונותיו העגומים, זוחלת האצבע לעבר השלט בכוונה לעבור לערוץ מעט שמח יותר, אבל הרצון למצוא את הרוצח האמיתי איכשהו משאיר את הצופה מול המסך. וגם, לא לשכוח, מראות אדינבורו. והמפקד המקסים. ספוילר: בסוף תופסים אותו.
לראות או לוותר: לראות. לא להסס להריץ בפאסט פורוורד את ייסוריו של לנוקס. לא מחמיצים כלום. 