מירי כהן על האירוע הלבבי: "חשתי לחץ בחזה ודפיקות לב, רגעים של פחד"

מירי כהן, אמה של כוהנת האיפור וכוכבת הרשת אלין כהן ואושיה קולינרית בפני עצמה, מבשלת כבר מגיל צעיר מאוד, אבל היא מעולם לא דמיינה שתהיה לה תוכנית בישול משל עצמה. בשבוע שעבר זה קרה עם עלייתה של "במטבח של מירי" (רשת 13, מדי יום חמישי, 12:00), שבה בכל פרק מארחת כהן בביתה חברים ובלוגרים שמגיעים לבשל איתה את המתכונים ששברו את הרשת. מי שעוד יופיעו בתוכנית הם כמובן בני משפחת כהן: הבת ואושיית הביוטי אלין, הבעל יורם והבנים מתן, ליאן ואוריאן.

"זו תוכנית חצי דוקומנטרית של בישולים שבה אני מארחת בבית שלי, לא באולפן, וזה הולך להיות מעניין, אותנטי, כיפי", מספרת כהן. "יש פרק שנקרא ‘ארוחה רומנטית’, ובו אני מארחת את בעלי, יש פרק עם נכדות, עם חמותי ועם אמא שלי, שנקרא ‘שלום בית’".

למה בחרתם לצלם בבית?
"רצינו לעשות משהו שונה ומיוחד. אני באה מהרשת, אני חושפת כל היום את הבית שלי ואת המטבח שלי, והרגשנו שזה הכי טבעי להעביר את החוויה האמיתית שקורית".

איך היה להכניס צוות צילום מקצועי לסלון שלך?
"אני מגיעה מבית שהוא תמיד פתוח, זה לא היה כל כך נורא. המטבח למטה הפך להיות המטבח חוץ, אחד החדרים של הילדים הפך להיות חדר מוניטור, והמטבח של הילד הגדול הפך להיות מטבח אחורי. להגיד שזה היה קל? זה היה מאוד מאתגר, אבל זה היה גם כיף. הייתה תמיכה מהמשפחה כי זה לכבודי ובשבילי. צילמנו שלוש תוכניות ביום, כמעט עשרה מתכונים כל יום. זה היה אינטנסיבי וקשה. המשפחה שלי הייתה איתי, הכל היה בשליטתי".

את מוכרת בזכות ה"חביטורטי" - החביתה עם הטורטייה שלך – אבל לא היה לך חשש שהנחיית תוכנית בישול תדרוש עוד מיומנויות?
"זה התחיל מהחביטורטי, זה היה משהו שדיבר לכולם, לנשים לגברים, כי זה טעים ופשוט להכנה. אבל נשארתי בזכות הדברים האחרים שאני עושה - אפייה, תבשילים מיוחדים. באינסטגרם שלי יש תבשילים מורכבים שאני מנגישה, אוכל פשוט, אוכל של פעם עם הרבה דרכים מקוצרות. אני לא עושה עניין מבישול, אני מראה שזה קל. למשל כולם חשבו שעוגת רולדה זה משהו מאוד מורכב. כשהבנתי שזה קל, התחלתי להעביר את זה הלאה ולעזור לאנשים".

התוכנית היא הגשמת חלום מבחינתך?
"ממש לא. לא חשבתי לרגע שמשהו כזה הולך לקרות. בישלתי מגיל 12 והעליתי את החביטורטי לרשת. לא חשבתי שזה מה שיקרה, זה קרה במקרה ואני מחבקת את זה. החלום הכי גדול שלי הוא שכל בני המשפחה יהיו מאושרים, מאוחדים ובריאים. לא חשבתי שתהיה לי תוכנית טלוויזיה, זה לא משהו שייחלתי לו. קורים דברים בדרך, זה לא משהו שהיה בראש. אבל מצד שני זה גם נותן מסר לגברים ונשים בגיל מבוגר שאפשר להצליח בכל גיל. מצד שני, גם בגיל 14 אפשר להצליח, כמו אלין".

כהן, 50, תושבת חדרה, התפרסמה לראשונה כאמא של אלין כהן, 20, כשהאחרונה כיכבה בגיל 15 בתוכנית הריאליטי של ערוץ הילדים, "הבנים והבנות", ולאחר מכן פתחה ערוץ יו־טיוב, שבו העלתה סרטוני הדרכות איפור. מאוחר יותר הקימה הבת ליין איפור משלה. עד מהרה גם האם מירי החלה להופיע לצדה בסרטונים, השתתפה בקמפיינים שונים ופתחה ערוץ משלה. בשנה שעברה אף השתתפה בעונת ה־VIP של "האח הגדול".

במשך תקופה ארוכה היית "אמא של", ועכשיו את מוכרת בזכות עצמך. איך ההרגשה?
"אני לנצח אשאר ‘אמא של’ - לא רק של אלין, אלא גם של מתן, ליאן ואוריאן. עכשיו, כשיש לי תוכנית משלי ואני מוכרת כמירי כהן, זה קצת מלחיץ. אני רגילה להיות מאחורי הקלעים, והיה לי נוח מאחורי הקלעים. עכשיו זה יותר מחייב, יותר מלחיץ, אבל אני נהנית מהאהבה".

לא חששת לחשוף את בתך בגיל כל כך צעיר לתקשורת?
"בוודאי, היה לי חשש, לא תמיד רציתי שהיא תתפרסם, אבל היא כל כך רצתה ורציתי שהיא תהיה מאושרת, אין פה את סימפטום האמא שרוצה להתפרסם על חשבון הילדה. בהתחלה יותר התביישתי להופיע בעצמי, ודאגתי לה ופחדתי עליה, אבל זה היה גדול ממני, זה משהו שהיא רצתה וזה לא היה בשליטתי. היה לי חשוב להיות בכל יום צילום, וניסיתי לעשות הכל כדי לשמור עליה כמה שיותר".

הרבה כוכבים שמתפרסמים כילדים מספרים מאוחר יותר שהם מצטערים ש"לא הייתה להם ילדות". חשבת על זה?
"היו לי מחשבות על זה, אבל הרצון שלה להתפרסם היה כל כך גדול. היא רצתה לממש את התשוקה שלה. הפרסום היה נלווה. היא רצתה לעסוק בתחום האיפור, החוש העסקי שלה היה מאוד מפותח. אין ספק שזה משהו שפוגע בילדות, הוא בא על חשבון הילדות, אבל היינו שם כמשפחה בשבילה כדי למזער את הנזקים".

לפני כשנה חשפה בתה אלין באינסטגרם כי הזריקה חומצה היאלורונית לשפתיים לאחר שבמשך שנים השיבה לשאלות בנושא כי מדובר בשפתיים טבעיות.

ליווית את אלין בהליך הקוסמטי שלה?
"כמו כל אמא תומכת, ליוויתי את אלין ואמשיך ללוות אותה בכל דרך שתלך ותבחר, כי בעיניי ולפי הערכים במשפחה שלנו, זו המהות בלהיות הורים טובים. זה לעמוד עם הילדים שלך מאחורי הבחירות שלהם".

סיפרת באינסטגרם שהצטערת על ההליך הקוסמטי בשפתיים שאת בעצמך עשית. למה?
"פעם, לפני 20 שנים, לא הייתה חומצה היאלורונית כמו היום. היום זה משהו הפיך שנעלם אחרי תשעה חודשים. אני עשיתי סיליקון, וזה משהו שלא נעלם".

אבל אם את אוהבת את זה, אז מה הבעיה שזה יישאר?
"מי אמר לך שאני אוהבת את זה? בדיעבד מדברים על הסיליקון שהוא מאוד מסוכן, אבל אז לא ידעו את זה. אבל זה עבר, וזה מאחורינו".

גם מצחיקה

רגע הפריצה של מירי כהן לתודעה הציבורית הייתה עם כניסתה לבית "האח הגדול". "זו הייתה חוויה עוצמתית, לי היה מאוד קשה", היא מספרת. "מהשנייה שנכנסתי הרגשתי את פעימות הלב שלי מוגברות וחשבתי שעשיתי טעות. הרגשתי שאין לי שליטה לגבי מה קורה עם הילדים שלי ומה קורה עם המשפחה.

"הניתוק מהמשפחה גרם לי לקושי אדיר מבחינה רגשית. הגעגועים והחרדות לגבי מה קורה איתם הפכו אותי להיות עצובה. היו כל מיני קשיים תוך כדי ההתנהלות, אבל הקושי הגדול שלי היה הגעגועים הביתה. כל יום הדאגות החמירו. אבל זו גם הייתה חוויה מדהימה, אני חברה של כולם עד היום, אבל החוויה מתאימה יותר לצעירים, פחות לאמהות".

איזה רגע זכור לך במיוחד?
"כשאלין ביקרה אותי, זה היה ממש כיף, שמח ועצוב ביחד, לראות אותה, לחבק אותה, אבל לדעת גם לשחרר כשהיא הולכת".

איך התמודדת בתוך הבית עצמו עם הריבים והתככים?
"הריבים היו ונגמרו, זה היה משחק. אני חושבת שיש אנשים שידעו לשחק היטב את המשחק, לא באתי מוכנה. הייתי יותר מדי אני, הפורמט כנראה לא התאים לי, הייתי מבשלת וחושבת מה הילדים שלי אוכלים. כל הזמן חשבתי מה קורה עם הבית, ואף אחד לא אמר לי אם הכל בסדר. אני לא מתעכבת על דברים שהם שליליים, אני מסתכלת על החיובי וממשיכה הלאה. אנחנו בני אדם ובאנו לשחק".

לא אהבת את הדרך שבה יצאת בעריכה. למה?
"בעריכה הראו אותי בוכה המון. הייתי רגשית ועצובה מאוד, אז כל דבר קטן הסעיר אותי. אני לא מתנצלת על זה שבכיתי, בכיתי כי הייתי עצובה. אנשים כותבים לי: ‘יואו, את גם מצחיקה’, והראו את זה פחות ב’האח הגדול’".

יש משהו שהיית עושה אחרת?
"לא ידעתי לשחק את המשחק. אנשים בבית ניתקו את הרגשות שלהם, אבל גם אם אכנס שוב לא אצליח למנוע את הגעגועים. בחוץ אני מאוד חזקה, ובבית הייתי רגשית וחלשה. כשיצאתי החוצה, בני המשפחה אמרו לי: ‘בחיים לא ראינו אותך בוכה ככה’. גם הם ראו את זה. לא הייתה תקופה שהתנתקתי מהם ליותר מכמה ימים. אני אמא חופרת, תלותית. אני אמא חונקת, אבל במובן הטוב של המילה".

הרגשת לאורך השנים שזה בא על חשבון דברים אחרים בחייך?
"לא הרגשתי שזה בא על חשבון משהו אחר, נתתי את כל כולי לאלין. מה שאלין עסקה בו היה חלק מהחיים שלי, וזה השתלב ביחד. עזבתי את הכל ונתתי את כל כולי לאלין כדי שהיא תהיה מאושרת. תראה איך פתאום בזכותה פיתחתי קריירה משלי, ועוד בגיל 50. לא חשבתי שהאהבה שלי לבישול תהיה סוג של קריירה. אי אפשר לדעת לאן החיים מובילים. הקרבתי ונתתי, וזה חזר אליי בהמון אהבה ופרגון".

רגעי הפחד
לפני כחודש חוותה כהן אירוע לבבי שטלטל את עולמה. "הרגשתי לחץ בחזה ודפיקות לב חזקות בלילה, ועד למחרת בצהריים סחבתי את זה", היא מספרת. "הילדים ראו שכל רגע החזקתי את החזה ואמרו שאני צריכה ללכת לרופא. הגעתי לקופת חולים ושלחו אותי לבית החולים, שם אמרו לי שמשהו לא בסדר בלב. היו רגעים של פחד, בעיקר פחד על הילדים. לא הרגשתי טוב, אבל חשבתי על הילדים ועל בעלי וראיתי את הלחץ שלהם. הבריאות היא משהו שלא תלוי בנו ואין לנו יד בדבר, אז זה מלחיץ".

שינית משהו בחייך מאז?
"הייתי מאושפזת שבוע ימים, וכיום אני מקבלת טיפול. דאגתי לעצמי גם לפני, זה לא משהו שהיה תלוי באורח החיים שלי, זה יכול לקרות לכל אחד. ספורט אני לא עושה, אני שותה יותר מים, משתדלת לישון מוקדם יותר. אני חיה באורח חיים בריא. אם אני חורגת באכילה, אני עושה איזון. על כל קפה שאני שותה - אני שותה כוס מים, ואני עושה את המקסימום כדי שהכל יהיה בסדר. זה לא שלפני זה עישנתי, שתיתי או אכלתי המון שומנים, אז גם לא היה הרבה מה לשנות".