"ריקוד האש", יס, סטינג TV
פייגי, נערה בודדה ועגומה, מתגוררת בקהילה חסידית בטבריה. הרב נתן, בעל יכולת הכלה וקשב, מעניק לה תקווה. הקהילה זועמת. גם לצופה יש סיבה לכעוס.
פייגי (מיה עברין) היא נערה בת 18 החיה עם אמה הבלתי יציבה בקהילה חסידית בטבריה. פייגי נערה עגמומית, בודדה, שאינה מוצאת לעצמה מנוח נפשי. מפגש עם הרב נתן (יהודה לוי) בנו של אדמו"ר הקהילה, נשוי ואב לצעיר בגילה של פייגי, מעניק לה ניצוץ של שלווה. הרב נתן, שאמור היה לרשת את תפקיד אביו שנפטר, איבד את זכותו המוסרית לכך בעיני חלק נכבד מהקהילה, אחרי שנחשד בקיום קשר לא הולם עם אחת מנשות החסידות.
הוא נשבע אומנם לא להמשיך במגע כלשהו עם נשים, אבל בזכות יכולותיו הרגשיות יוצאות הדופן בהכלה, בעידוד ובמתן עצות טובות ונכונות הוא ממשיך למגנט אליו נשים מהקהילה הנתונות בקשיים אישיים, שאינן מוותרות וממשיכות להגיע להתייעצויות. גם פייגי אינה מוותרת ומתעקשת שימשיך לסייע לה, מה שגורם לכעס גדול כלפיה וכלפי הרב.
את הסדרה יצרה רמה בורשטיין, ילידת ארצות הברית המתגוררת עתה בישראל, שחזרה בתשובה לפני שנים רבות. בורשטיין, שבשנות פעילותה הראשונות שאפה ליצור קולנוע חילוני, זנחה את רצונה זה ונעשתה למרצה ויוצרת קולנוע דתי־חרדי. בשנת 2008 יצרה את הסרט “למלא את החלל", שאותו ייעדה לקהל חילוני דווקא, מתוך תחושה שהעולם החרדי מוכר לחילונים בידי יוצרים חילונים בלבד. בשנת 2012 יצרה את הסרט “לעבור את הקיר", על חילונית חוזרת בתשובה בשנות ה־30 לחייה המתקשה למצוא שידוך.
על שני סרטיה זכתה בפרסים רבים. על “ריקוד האש" החלה לעבוד בשנת 2020. על הסדרה אמרה: “אני נרגשת ורועדת לחלוק איתכם את חדרי לבי. המסע הוא לכיוון האור אבל בדרכו עובר בתהומות החשיכה. יחד עם זאת לא צריך 20 שנות אור כדי להאיר שנות חושך, צריך גפרור אחד קטן כדי להאיר חושך עתיק".
לא בטוח שבורשטיין יישמה את הכלל הזה לגבי יצירתה החדשה. “ריקוד האש" היא סדרה אטית. אפילו אטית מאוד. היא רוויית שתיקות אינסופיות, מבטים ארוכים רבי־משמעות, שוב ושוב חזרה על כל אלה באופן שיכול לעורר - כמו שעורר אצל הצופה כותב שורות אלו - אי־נוחות וקוצר סבלנות.
בורשטיין מאיטה את העלילה כדי להדגים ולהמחיש את צערה וקשייה של גיבורתה פייגי, ואת עמקות מחשבתו של הרב נתן, השוקל ומודד כל מילה העוזבת את פיו, אבל השימוש החוזר ונשנה בכלי הזה, שבאופן מתבקש מעכב את התקדמות העלילה, די מזכיר את 40 שנות ישראל במדבר. היה אפשר לעשות את אותה הדרך במסלול הרבה יותר קצר.
יהודה לוי, הוא הרב נתן, לא צריך למתוח כאן את שריריו כשחקן. די בכך שהוא מטה את ראשו מעט הצדה, מעשה איש חכם ומלא קשב, ואחת ליותר מדי זמן משמיע איזה משפט ששם בפיו התסריט, ועל כך חייבים להודות: לא מפיל את הצופה מכיסאו. לכאורה יש לרב נתן מעין “קבורקה" - אותה תכונה חייתית שהייתה לקריימר, ידידנו איש "סיינפלד", שנשים אינן יכולות לעמוד בקסמו. התסריט - לפחות שלושת הפרקים ממנו ששוחררו לביקורת - אינו מעיד שהרב המכובד, מלבד היגיון בריא, עומד באותה שורה עם קריימר.
זו אינה קטנוניות, היתפסות לקטנות באשר הן. “ריקוד האש" מתבססת על רעיון מקורי, ומגרה את הסקרנות החילונית התמידית באשר למתרחש בעולם “ההוא", מעבר לדלתות הסגורות בבית החרדי. אלא שעל פי פרקיה הראשונים, הסדרה מקשה על הצופה בקצבה ובהשתהויותיה הרבות, בטקסטים חסרי עוקץ, וגם, צריך להודות, במשחק שלרוב לא מרשים. הימור: לא רבים מאלה שיתחילו לצפות בה גם יגיעו לקו הסיום.
לראות או לוותר: לגמרי לא חובה. מיועדת לבעלי סבלנות מרובה.