בין מפגשים חברתיים ושיחות עם פסיכולוגים הפרק האחרון של "אהבה חדשה" בעצם התחפש ל"אח הגדול". החיבורים החברתיים אמנם חשובים לנו כדי להבין איפה המשתתפים שלנו עומדים מבחינת רגש, אבל חשוב גם (ואולי אפילו יותר) להבין מה אנחנו חושבים על הכימיה בין הזוגות.
אלא שלאורך התוכנית קיבלנו מנה גדושה של בלבולי מוח (סליחה, אבל בואו נקרא לילד בשמו) ולעומת זאת מעט מאוד זמן מסך לבחון את הקשר בין הזוגות בעיניים שלנו. למעשה זמן המסך הזוגי על המרקע שווה ערך לנוכחות של מאיה ורטהיימר – הכרחי, אבל לא מספק.
כך לדוגמה, שני ומיכאל ומריאנה וסרגיי, שני הזוגות שהפרומואים הציגו בנקודת שבר (אך הפלא ופלא חתמו בנשיקה שלושה ימים נוספים ביחד) העבירו את רוב הפרק בחשיפת הבעיות שלהם רק כדי שנקבל רגעי ההחלטה דרמטיים ככל שאפשר.
את הפרק התחילו הזוגות המאושרים (לכאורה) בדייט בנות מול דייט בנים. הבנות הרעיפו מחמאות, הבנים דיברו על אינטימיות וכבוד, ובעיקר כל האירוע שידר אווירה של שריפת זמן. התפנית התרחשה כאשר המפגש בין שני ומריאנה הציף על פני השטח בעיות שונות אך דומות, כל אחת בקשר שלה, שמסתכמות בדבר אחד - שתיהן יוצאות עם גברים שלא נכונים להם.
על הנייר שני ומיכאל באים מעולמות שונים (אולי אפילו מדי) וסרגיי לא באמת מוכן לזוגיות כמו שמריאנה רוצה ומחפשת. המשקעים האלו לא ייעלמו רק כי נחמד להם ביחד, וככל הנראה יתנפצו יחד עם בועת התוכנית.
ואם כבר דיברנו על פיצוץ בועות, אז דנה. לאחר שקמה לבוקר הראשון שלה בלי עידן (וטוב שכך) היא מספרת למצלמות איך קיוותה לאהבה ממבט ראשון, שבה הבחור הראשון שיכנס בדלת יהיה גם האחרון.
ראוי לומר כאן שהציפייה שלה שווה ערך למבוקשה של כל רווקה אי פעם, וכך גם האכזבה שלה ברגע שזה לא קרה. בכל זאת, החיים רחוקים מלהיות קומדיה רומנטית (אלא אם כן עידן ישיר לה סרנדה מתחת לחלון והם ייסעו יחד באאודי לשקיעה, ואנחנו פחות בקטע - בעיקר כי ברור שיהיה ריב על מי ינהג).
אך ללא ספק הכוכבת האמיתית של הפרק הזה הייתה אל, שאפילו גרמה לנו לרגע לנקות את הציניות מהפורמט (וזה היה קשה) ולהתחבר אליה. אולי זה לא הטראש הקליל והכיפי שציפינו לא, אבל אי אפשר להתעלם מהאותנטיות שלה.
כצפוי מראש, רגע לפני קבלת ההחלטה היא מתערערת. מה שנראה טוב מדי מפחיד, מה שלוקח יותר מדי זמן מבלבל אותה (בואו לא נשכח שעברו רק שלושה ימים), והיא בוחרת להפריד כוחות מאור למרות החיבור בין השניים. לא הופתענו, אבל נשארנו עם טעם אופטימי להמשך (בינתיים).
