השחקן יהודה לוי מגלם את בנו של אדמו"ר שעומד בראש קהילה חרדית סגורה בסדרה "ריקוד האש" שיצרה הבימאית החרדית המוערכת רמה בורשטיין, ועלתה השבוע ב-"Yes". עוד לפני שעלתה לאוויר, לוי זכה בפרס השחקן הטוב ביותר, בפסטיבל "סירייס מאניה" היוקרתי. עם השקת הסדרה בישראל הוא חשף בראיון ל"מעריב אונליין" את תהליך הכניסה לתפקיד של רב בעולם החרדי, החיבור שלו לדת וגם את התחושות שעלו בו בעקבות גירושיו מהדוגמנית שלומית מלכה אחרי ארבע שנות נישואין.
יהודה, ספר על התפקיד.
"זה תפקיד מדהים, מאוד מפחיד, שמאוד חששתי לעשות אותו, כי כמעט לא קיים בן אדם כזה בכדור הארץ. הוא בעצם מטפל בנשים בקהילה חרדית, הוא פוגש בחורה במצב מאוד מאוד נמוך בחיים שלה. המפגש ביניהם מצית איזה משהו אצלו ואצלה והם יוצאים למסע ביחד ועוזרים אחד לשני להתרומם בחיים".
אילו הכנות עשית לתפקיד?
"כל כך הרבה דברים, רמה היא ה-הכנה. כמובן שהכנתי את עצמי, נכנסתי לאזורי הדמיון. עבדתי קשה, ראיתי וקראת המון דברים, לאט לאט ליקטתי לעצמי כל מיני דברים שילבישו את הדמות עליי וזה מה שעשיתי".
העבודה על דמות של רב שינתה אצלך משהו בהסתכלות על העולם החרדי?
"הסדרה הזו היא בין נשמות. זה לא כל כך קשור לתפאורה, זה היה יכול להיות גם סיפור לא על יהודים חרדים. זה חוצה את המלבוש, זה כל היופי בדבר הזה".
אמרת שהעבודה עם רמה בורשטיין, הבימאית החרדית, נוצרה מבחינתך חיבור קוסמי
"רמה תקשרה את הסדרה הזו לדעתי, זו סדרה שתעשה מלא טוב בעולם. יש לה את הכוח להשפיע ולהכנס ללב, ואני ממש מקווה שאנשים יראו אותה ויתחברו אליה כמו שכל הצוות והקאסט התחברו לדבר הזה".
זה קשור להתחברות שלך ליהדות?
"אני... נמצא בהרבה מחוזות. גם שם, אני מלקט את האינפורמציות היפפיות, הגבוהות והעמוקות שעוזרות לי גם בחיים".
יש סיכוי שנראה אותך אורי זוהר מודל 2022?
"לא נראה לי".
זכית בפרס בינלאומי בפסטיבל "סירייס מניה", זה גרם לך לרצות לחזור לקריירה בינלאומית?
"אני לא יודע, כן, כן, לא, לא. אני עושה מה שאני עושה את מה שאני עושה, ומה שיקרה יקרה. אני כבר לא נמצא באזורים שאני רודף אחרי הפרסים. אני עושה את העבודה שלי, ואם יצא מזה משהו שחוצה את הימים - וואו, מה אני אגיד לך, זה כיף!".
כחלק מקידום הסדרה אמרת שראית בגירושין שלך כישלון. זו אמירה חזקה, אתה עומד מאחוריה?
"כן, אני הרגשתי כישלון, הרגשתי בפנים את הכישלון, אני חושב שזו אמירה מאוד אנושית ומדוייקת. אני חושב שכל מי שמתגרש מרגיש את הכישלון הזה".
זה משהו שנאמר עם חשיבה מאחוריו, או שאמרת את זה ואחרי זה הרגשת שקצת לא היית צריך להגיד את זה?
"לא, אני שלם עם מה שאני אומר. אני לא מתחרט על מה על זה, לגמרי הרגשתי כישלון, אבל זה בסדר, הרגשתי גם פספוס וכישלון בהרבה אהבות שהיו לי, אז מה?".