תפתחו את הטלוויזיה: למקרה שאתם עדיין עוקבים אחרי העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון", המכונה "חתונמי", בטח גם אתם החסרתם פעימה אחרי הפרק ששודר ביום שלישי. אם פספסתם את כל המתרחש, מזהירים מראש: מדובר בספוילרים מהנים למדי. 

אסתה ברודצקי-קאופמן, מומחית לדייטינג ויצירת זוגיות, הביעה את דעתה על המשתקף מן המרקע בתוכניתה של איריס קול ב-103fm. בואי נתחיל במוטיב שחוזר על עצמו גם בקשרים אמיתיים וגם בקשרים מחתונמי. מוטיב ה'זה מהר מדי'. את יכולה קצת לדבר איתנו על המוטיב הזה? מה זה בעצם 'מהר מדי' בדייטים? הרי או שזה קורה או שזה לא קורה? 

"למי שרוצה את השורה האחרונה אז השורה היא 'מהר מדי זה לא טוב'. עכשיו, בואי נפרט: כל המושג הזה של מהר מדי הוא מאוד מותאם תרבות. יש אנשים, נגיד דתיים, ששני דייטים מספיקים להם בכדי להתחתן ולבנות חיים משותפים. הקודים החברתיים גורמים להם ברוב המקרים להרגיש שאת ההתחלה יש לנו ומכאן בונים. הסיפור הזה של 'מכאן בונים' זה הסיפור המרכזי שחסר בתרבות שלנו כי אנחנו רוצים מכאן מקבלים. בואי אני אפנה אותך לשיחה שבעיניי מאוד מראה על מה קורה לרווקות המאוחרת, שזו השיחה בין ליעד ללימור".

"הוא מתנהל לפי חוקי הספר – מה הוא מעלה בנו ובה? רק עצבים. חאלס עם השאלות באמא שלך. מצד שני, כשסוף סוף יוצאים ממנו דברים הם יוצאים באגרסיה, אין אצלו באמצע. ואז הוא אימת אותה עם משהו נכון ואמר לה שהיא חושבת על עצמה, והיא המשיכה לעשות את זה, והוא אמר לה 'למה עשו בינינו את ההתאמה', והיא עונה לו 'בכדי שאתה תוכל להכיל אותי, ואני אוכל להרגיש שיש מישהו פה'", הוסיפה.

כרגע זה נראה זוג לא טוב.

"אנחנו לא יודעים איך זה יתקדם, אבל כרגע זה לא נראה טוב. זה נראה כמו זוג עם בעיה בהתאמה". 

כשהוא שואל אותה אם טוב לה ואם היא בסדר הוא שואל אותה או שהוא שואל את עצמו? 

"יותר גרוע מזה, הוא שואל את הקהל. הרבה פעמים אני מציינת פה משהו שנקרא 'עבודת צל ועבודת אור'. כולנו אוהבים להסתכל על עצמנו דרך חלקי האור שלנו. נניח, 'אני חברותי' והינה עובדה – יש לי הרבה חברים. 'אני מוצלח בעבודה', והינה עובדה – קידמו אותי בתפקיד ואני מרוויח טוב. העניין הוא שאנחנו לא מספיק מסתכלים על עצמנו דרך חלקי הצל, והחלקים האלה מסמלים את ההתפתחות האישית שלנו. כי ההתפתחות האישית שלנו מתרחשת רק כשאנחנו יודעים שיש לנו פאק מאוד רציני. זה לא נקרא 'לא להרים לעצמי' כמו שאנשים נוטים לחשוב. זה נקרא לא להיות כנה עם עצמי. לצורך העניין, אם אני בתור ליעד יודעת שיש לי חוסר ביטחון אז אני רוצה לקחת בחשבון את כל הדברים הרעים שקורים לי בגלל החוסר ביטחון הזה. למשל, אני תמיד מאוד משתדלת לרצות בגלל שאני חסרת ביטחון. האם זה מתפוצץ לי בפנים? זה בטוח מתפוצץ לי בפנים. אם אני אדם מרצה אז מי שאני אביא מולי זה בדרך כלל אדם שאוהב שמרצים אותו, ואז אחרי כמה דייטים אני אהרוס את החוזה הזוגי שהיה אחרי הכמה דייטים האלה. אם נחזור אל הזוג הזה אז אחרי שהוא שואל אותה כל הזמן אם טוב לה והיא בסדר הוא בעצם מרגיל אותה ששניהם מתעניינים בה". 

היית מצפה מאנשי המקצוע להבין שיש שם אדם מרצה ומישהי שאוהבת שמרצים אותה. נכון? 

"בטח. אני מצפה מאנשי המקצוע שם לעשות להם איזושהי הכוונה. נניח, אחרי שהם נפגשים לא יתר לשלוח אותם לחו"ל, אלא לעשות ישיבה של 'אתה זוכר? הרי אמרנו כבר שיש לך נטייה לרצות'.

כן, אבל אנשים באמת נוטים לשכוח וליפול לתוך החולשות שלהם. את יכולה לצאת מהפסיכולוג ובדרך הביתה את יכולה לעשות את אותה הטעות שבגללה הלכת לאותה השיחה. 

"נכון מאוד".

תהיתי בהמשך ל'זה מהר מדי' אם יכול להיות מצב בו היחסים בינינו מתהדקים ונהיה לנו טוב, אבל אנחנו נבהלים מזה. למה? אבל טוב לך

"זה אחד הדברים הכי מבאסים שיש. לא פעם הקשר מתהדק בגלל שאנחנו לא מרגישים שאנחנו אנחנו. בואי ניקח רגע את מעיין ובן הזוג שלה – אנחנו רואים אדם לא מאוד אותנטי. הוא יודע לעשות לוק של אותנטי, אבל הכנות העצמית שלו לבאגים שלו הוא מקבל ציון מאוד נמוך ביחס מעיין. הוא נתקע בדפוס שלו, לא מדבר על דברים, אבל נותן להם להפעיל אותו וכל הזמן חושב 'מה יהיה אחר כך'. די, אתה לא בן 20 היה לך זמן להבין שזו שיטת חשיבה לא טובה. אנחנו לא תמיד יכולים לשנות אותה, אבל אתה יכול להיות מודע לעצמך יותר".