שישה ימים של ממשלה על סף פירוק, חמישים יפים ונכונים וחמישים מעלות בצל כבר מאחורינו, מהר משחשבנו. רגע לפני שהסופ"ש הנחוץ כל כך דופק לנו בדלת (ושוב אנחנו חושבים שזה משלוח מ'וולט'), הגיעה העת לקבל את השבת כמו שרק אנחנו יודעים – פאוז על כל השאר, פליי על נטפליקס. שבו בניחותא, תרימו רגליים, הנה חמשת הסרטים והסדרות שיכניסו אתכם למוד הבינג'.
השיחוק: Hustle
מעטים מבינינו לא גדלו על הסרטים של אדם סנדלר, לא משנה מתי הם נולדו. שנים אחרי 'אל תתעסקו עם הזוהן' שהותיר אצלי פינה חמה ומשונה בלב, 'חמישים דייטים ראשונים', 'מגודלים' ועוד רבים וטובים, נכנס אדם לנעליים בוגרות יותר, הרבה פחות קומיות, והן עושות לו ממש טוב.
סטנלי שוגרמן, צייד כישרונות כדורסל, מחפש בנרות אחר טאלנט חדש כדי ללוות אותו כל הדרך אל מגרש ה־NBA. בתום לא מעט אכזבות, הוא מוצא את קרוז, כדורסלן מוכשר (בדיוק כמו השחקן שמככב בתפקיד), ומעבר ליכולות המשחק הנדירות, יגלה סטנלי סיפור מורכב שיזכיר לו את עצמו בשנותיו הטובות יותר, שהיו ממש מזמן. מאותו רגע, השניים האלה יהפכו לאחד. למרות שלשוגרמן יש עוד מה להשתפר ביחסיו עם אשתו (קווין לטיפה) ובתו המתבגרת, הוא לוקח את קרוז תחת חסותו, אב לבת בעצמו, ומשכנע את כולם שאין מצב שהוא טועה, ושמדובר בכוכב. אגלה לכם בסוד – הוא באמת לא טעה.
חשבתי שיהיה מורכב לראות את סנדלר רציני כל כך, אחרי שראינו אותו עושה מיליון ואחד סוגים של שטויות. שישים שניות על השעון וכל זה עבר, והתחלף בדרמה איכותית, מרגשת, נוגעת ללב ובאותה הזדמנות גם לא מדכדכת, בור שמאוד קל ליפול בו עם סיפורי חיים מטלטלים מדי. אדם, עשית זאת שוב, נטפליקס - תמשיכו כך.
פרו ורבו: Baby Fever
בדור שלנו, כשרווקות מאוחרת נהייתה פופולרית כמעט כמו פאוץ' בשנות התשעים, גם הטלוויזיה שלנו כבר לא מסתירה את הנושא מתחת לשטיח. ראינו את זה ב'בלאדי מורי' הישראלית של 'יס' שכבר עושה חיל, וגם מעבר לים הבינו שיש מצב שמדובר במכרה זהב.
'פרו ורבו', תרגום משעשע ל'Baby Fever', דרמה קומית דנית המלווה את חייה של ננה, רופאה מוצלחת ומומחית לטיפולי פוריות בת 37, וניחשתם נכון - היא עדיין לא הפכה לאמא בעצמה. זה לא מונע ממנה לספר למטופלות שלה שהצליחה להרות כנגד כל הסיכויים, אבל השקרים האלה רק עשו להן טוב אז הכל בסדר.
מתישהו, אחרי כל כך הרבה נשים שהצליחה לסייע להן, מחליטה ננה לעשות בדיקת אולטרסאונד כדי לבדוק מה קורה. היא מגלה שעל פי מצבה הפיזי, יש לה בערך עוד שישה חודשים להיכנס להיריון, כשזוגיות לא נראית באופק כמובן. הדבר ההגיוני לעשות, אם מסתכלים מהצד, הוא בטח לחשוב על איזה פתרון חוקי שיהפוך אותה לאמא. לא במקרה של ננה, שבוחרת מתוך שכרות איומה לגנוב את זרעו של האקס שלה מהמרפאה, סליחה על הגרפיות, ולהזיז את העניינים בעצמה. לכל ערב שיכור מדי, כידוע, יש בוקר של חרטה. זה גורם לה להבין שהיא עלולה לאבד את רישיון הרפואה שלה ולגרום לפיטורי חברתה שעזרה לה בפשע, ובמקרה החמור יותר - לגדל את בנה מבית הסוהר כי עברה על החוק ביג טיים.
הכנות של הדמויות, היכולת של ננה לפעול בצורה הזויה אבל מתוך רציונליות מוחלטת ומאש פנימית, נותנת הצצה חד פעמית למה זה להיות רווק מתבגר אבל לרצות את כל החבילה במשלוח הביתה. קשה מאוד לא להתחבר לכל זה, הקאסט מעולה והדנית לא מורגשת אחרי כמה דקות. ואם טרם השתכנעתם - ההומור והסרקסטיות יזכירו לכם שוב כמה חשוב שלסנדלרים יהיו לפחות כמה זוגות גרביים, כי קר ומוזר ללכת יחפים.
חיים אישיים: Intimidad
ועכשיו לסיוט של בערך כל אדם שחי בדור האלפיים, וסומך יותר מדי על מכשירי החשמל שהוא מציב לצדו. כשאני אומרת מכשירי חשמל, אני מתכוונת לטלפונים הסלולריים עמוסי הרשתות החברתיות ולטאבלטים רוויי המצלמות המלווים אותנו.
מאלן, סגנית ראש עיר בתפקידה, עבדה כל כך קשה כדי להגיע למעמדה. רגע לפני מערכת הבחירות שיכולה להפוך אותה לראש עיר צעירה ומבטיחה, מופץ ברשת סרטון שלה באקט שלא משתמע לשני פנים, כשהיא על חוף הים עם גבר בעל זהות לא ידועה. באותה השנייה, מתהפך עליה עולמה כמו מגדל קלפים מול מאוורר.
כאישה נשואה השומרת על נאמנות, אם לבת ואשת ציבור שגם ככה נאלצת לכבס את כל הכביסה שלה בחוץ כיאה לפוליטיקאים של ימיה, נשמע שזהו, כל מה שנותר לה הוא לקוות להיות שוב אנונימית. אבל מאלן מחליטה שלא, ומודיעה חגיגית שהיא הולכת לפתוח במלחמת חורמה נגד מי שניסה להכתים את שמה, ולגלות את האחראי להפצת הסרטון.
העלילה המופלאה הזו מלמדת הרבה על מה אפשר לעשות כשנדמה שאין מנוס מלוותר על המטרה, ובעיקר - מבהיר כמה מסוכנת הרשת שלנו, ובאיזו קלות שם של אדם יכול פשוט להימחק, על פרסום שלא תמיד בטוחים שהוא אמיתי. חומר למחשבה.
מחצית - ג'ניפר לופז: Halftime - Jennifer Lopez
ואי אפשר בלי ג'ניפר לופז שלנו, שגם אחרי כל השנים היא עדיין ג'ני פרום דה בלוק, כאילו מימד הזמן לעולם לא ביקר אצלה. הזמרת וכוכבת העל חובקת סרט דוקו מרתק על הקריירה ארוכת השנים, ונוגעת בהרבה מאוד אומץ גם בדברים הרעים שיש לחיים המגניבים שלה להציע.
מומלץ למי שאוהב את לופז וגם למי שמוצא את עצמו בז'אנר מוזיקלי קצת אחר, וחפץ במבט אינטימי וחשוף על מאחורי הקלעים של עולם התרבות האמריקני. לא משנה אם על הספה בסלון או און דה פלור, ג'יי לו תמיד עושה טוב על הלב, מה שנקרא - צפייה נעימה.
חיסול ראשון: First Kill
כבר דיברנו על זה. סדרות ערפדים הן פורמט מיושן, ויותר מזה - הן היו מיושנות גם בימי 'דמדומים', סליחה על האמירות המורכבות לעיכול. היה לי הרושם שגם בנטפליקס החליטו להתקדם ולהשאיר את הערפדים בתהום הנשיה, חוששים להוציא אותם שוב אל אור היום. לצערי, זה לא קרה, והשבוע רבים מכם, הצופים, עקבתם באדיקות אחרי 'חיסול ראשון'. למי שעוד לא עשה את זה, לא בטוח שכדאי לכם.
ג'ולייט וקליופי הן תיכוניסטיות רגילות לחלוטין. מה הקאצ'? הראשונה בת לשושלת ערפדים, והשנייה, בת לציידת ערפדים. פיהקתם כבר? נמשיך. בגדול, המשפחות שלהן אויבות מרות בגלל, איך נגדיר את זה, ניגוד אינטרסים קל, אבל השתיים מתחילות להתאהב בקטע רומנטי במיוחד.
מערכת היחסים שלהן חמודה ומרגשת, ואני שמחה שיש מקום לכל סוגי האהבות בנטפליקס האהוב עלינו במיוחד. אבל יש לי שאלה ממש חשובה - למה צריך את הניבים וכל הפירוטכניקה הזו? למה לא ליצור מערכת יחסים להט"בית ומתקתקה בלי כל ההטרלות הערפדיות והשחקנים החיוורים? לא התקדמנו כבר? יש כל כך הרבה דברים שכדאי לשמור עליהם מימי קדם. את הערפדים, לעומת זאת, אפשר לאפסן טוב טוב בבוידעם.
