כמה חיכיתי. ברוך הבא סופ"ש הזוגות. הדובדבן שבקצפת, הטחינה מעל כל מנת פלאפל טרייה, השלוק הראשון מהקפה של הבוקר, הרגע הראשון של המזגן באוטו. ברכות, הצלחנו להגיע לציון דרך משמעותי, החלק הכי מרענן בחתונמי, הפרק שאנחנו מצפים לו בכיליון עיניים מרגע פתיחת העונה, ומדמיינים איך כל בועות הזכוכית, אלה עם השלג שמוכרים בחנויות מזכרות, הולכות לעבור ניעור רציני. אמנם רק חלק אחד של המופע מאחורינו, אבל הסערה עוד לגמרי לפנינו, ובואו נגיד שיש גם הדרן.
עונה חמישית זה לא צחוק, והמתמודדים המיומנים שלנו שכבר ראו פרק או שניים של חתונה ממבט ראשון מימיהם, הבינו שסוף השבוע המשותף עלול להוציא הרבה שדים מהרבה בקבוקים. אני לא מאשימה אותם, זה בדיוק מה שעובר בראש של כולנו בכל פעם מחדש. נמשיך. מאי חשבה שיהיה מורכב בגלל האינטראקציה עם כל השאר, וכמובן נוכח הקציצות הפחות פוטוגניות שהכינה עם משה, מעין עוד דרכה על קרקע יחסית רועדת אחרי הדרמה עם בן, וקטיה – היא בכלל לא רצתה להגיע. בגדול, אני די מבינה אותה. אגב, מאי ומשה היו בקרייסס רציני בפרקים הקודמים, ושוב בא לי לשבח אותם על כושר התאוששות שלהם. רואים שהם עלו על הגל, מקווה שאין איזה שובר גלים קרוב.
מהצד הרגוע של הייצוג הנשי היו עידית, שלא חששה להראות לעולם את היחסים המאוד ראשוניים עם רפאל, בלשון המעטה, ולימור, שאיך לומר, לא הייתי סומכת על הרוגע וארשת האיפוק שלה לאורך זמן. הגברים לא ממש הראו מנעד רחב של רגשות בניגוד לבנות זוגן שיחיו, תיראו מופתעים, אלא יותר אדישות ושקרים של 'גם אני לחוץ', הודות למשה ובן שניסו להזדהות עם נשותיהם ללא הצלחה. גיא ומתן, היחידים שפתחו את הג'ין בחדר וויתרו על הקאווה הבנאלית, לפחות ידעו להגיד אחד לשני שהם מתרגשים, גם אם הם לא מצליחים להראות זאת, ולהיות כנים במאה אחוז. ככה עושים את זה, את כל העניין של להרגיש. יישר כוח.
דבר אחד שכמעט משתווה ברמתו לכיף של המפגש בין המשתתפים והלחץ של לפני, הוא המפגש בין האבא והאמא של כולנו, דני ויעל. הם שוב ביחד, בלי ספה וכורסאות משנות השישים, ובלי כרטיסים גדולים מדי של מתמודדים שוקיסטים. רק הם והפרצופים שלהם למראה הזוגות, שאומרים את כל מה שהם חושבים גם אם לא יגידו מילה אחת. אז דני, יעל, אם אתם קוראים את זה עכשיו, הפרצופים שלכם אמרו הכל, וזה שבה את לבי.
אז כל הזוגות התכוננו ליומיים המרגשים, היינו איתם בלב ללא ספק, אבל אנחנו מתקדמים בזריזות לחלק המעניין – ההתכנסות הראשונית. ליאור וקטיה הגיעו ראשונים למליאה, אחרי שליאור הבטיח לא להשוויץ למרות שהכל שם מוגזם בכל קנה מידה. שלא תבינו לא נכון, כולנו מלאי פרגון שזו הייתה אהבה מריאליטי ראשון והכל, אבל יפה שעה אחת קודם כדי לחכות שעה עם כל ההצהרות הגרנדיוזיות כמו 'מצאתי את שיר הסלואו שלנו'. אבל זה סיפור אחר.
מיד אחריהם הגיעו מאי ומשה, שמסתבר שהכירו את זוג היונים מהדינמיקה הקבוצתית. היה מרגש, לפחות עד שמאי צעקה 'טניוש' והתבלבלה בשם, אבל זה היה מצחיק מדי כדי להיות לא נעים. מוזגים, שותים לחיים, היכרות קצרה ועניינית. לפי הספר. משה וקטיה צוחקים לסירוגין, בינתיים אם שמים על מיוט, החבורה העליזה נראית כאילו היא מורכבת מאנשים שמכירים כל חייהם. זוכרים שאמרתי שליאור הבטיח לא להשוויץ? אז הוא לא הצליח בזה, אבל כן הצליח לגרום לכל הסובבים אותו להרגיש לא בנוח. כולל למפיות על השולחן שבטח איבדו צבע. די ב'אחי, אתה זורח' של משה, שאמר עם העיניים 'אין מצב שכל כך קל לכם', ולמאי שהורידה שלוק מכובד של יין. אני הייתי לוקחת עוד אחד. אמנם הדרמות של החלק השני עוד לפנינו, אבל אם תרשו לי להמר, קטיה אולי תיראה נינוחה, אבל גם המשך הערב לא יהיה כוס התה שלה, והחיזורים המופגנים של ליאור ממש לא יעזרו לזה.
שלישיים הגיעו גיא ומתן, בטוחים בעצמם על מלא, וכך זה גם היה נראה. שאפו. כמה דקות לתוך המפגש, גיא שם על השולחן את המשפט שהשניים רצו להדגיש וגם דיברו על זה לפני, של 'אנחנו זוג כמו כולם'. אם הוא היה רואה אותי באותם רגעים, הייתי קמה ומוחאת כפיים באיטיות. זה בדיוק מה שצריך כדי להבין שלא מדובר בנישה או בגימיק, אלא בסיפור אהבה מתגבש רצוף מהמורות, בדיוק כמו שלנו, הצעירים עמוסי ההתלבטויות.
את מי שכחנו? אה, כן, את מעין ובן, שבמקום לצאת מהחדר שלהם ולהתחיל להתמנגל, פצחו בשנ"ץ בשמונה וחצי בערב, מהתנומות האלה שקמים מהן ב־23:00 בתחושה שעברו שלוש שנים ושהקורונה הייתה חלום. חייבת לומר שזה היה משעשע, בהחלט אתנחתא קומית לאי נוחות שתפגוש אותם בחוץ, ברגע שהם יואילו לקום כבר.
על אף שמדובר בשלושים שניות בלבד, אני חייבת להקדיש כמה מילים לפרומו של הפרק הבא, ששודר מיד בסוף שנת הישרים באלכסון של הזוג המנמנם. ומה שראינו שם גרם לי להחסיר פעימה או שתיים. למי שפספס, שוב לימור רוצה הביתה, מה שלא הפתיע אותי לצערי, אבל, וזה אבל גדול – מישהו מהמתמודדים יצא עם מישהי מהמתמודדות לפני 10 שנים. מהעריכה הובן שאלו משה ומעין, אבל מאחר ופרומואים מבינים בעיקר בדיעבד, אני באמת לא יודעת מה לחשוב.
היה נראה דרמטי ללא ספק, אבל יש לי הרושם שיחליקו את זה די בקלות, ויתרכזו במה שבאמת חשוב – להבין מי מנצח בתחרות שנקראת למצוא אהבה. הדרמות האמיתיות יהיו הרבה יותר רלוונטיות מכמה דייטים לפני עשור, אבל תזכרו טוב את מה שאני אומרת - כל הדשא הזה של השכן יגרום לכל הגינות להפוך מירוק רענן לצהוב מעפן, או גג ירוקות מקנאה. כמו שאמר פעם צוות רוקט החביב מפוקימון – היכונו לצרות כפולות ומכופלות. בריבוע.
ומילה אחרונה לבן, שפסע אל הצימר המפואר בלוק שיקי ותל אביבי כשהוא אוחז שקיות אדומות של 'יוחננוף' – תודה על זה, הגיע הזמן שמישהו יעלה את המוניטין של השקיות הכל כך יעילות הללו, ויבין שלמרות שהן חסרות כל סגנון, הן יכולות להכיל בתוכן גם כוננית טלוויזיה. הלכתי לקנות עוד ארבע.