"טנטורה", הוט 8
שוב חוזרים אל חיילי צה"ל ומעשי הטבח שנעשו או לא נעשו לפני 70 שנה. לחובבי הז׳אנר.
להלן העובדות היבשות: לקראת סוף מאי 1948 ניתנה לחטיבת אלכסנדרוני הפקודה לכבוש את הכפר הערבי טנטורה. בתום קרב קשה שנמשך שעות ארוכות נכבש הכפר.
בשנת 1998, לצורך עבודת תואר שני במחשבת ישראל, ערך תושב קיבוץ מגל, תדי כ"ץ, מחקר, והתזה שהגיש בסיומו טענה שבתום הקרב בטנטורה רצחו חיילי צה"ל בדם קר למעלה מ־200 תושבי הכפר וקברו אותם בקבר אחים בעזרת פועלים מהכפר השכן פורדיס. עבודתו של כ"ץ התקבלה ואושרה באוניברסיטת חיפה והוענק לו תואר שני במחשבת ישראל.
העבודה עוררה את זעמם של חיילי אלכסנדרוני, שמצדם טענו כי לא היו דברים מעולם. לבסוף תבעו את כ"ץ על הוצאת דיבה. לאחר דיונים נסוג כ"ץ מטענותיו, פרסם מכתב התנצלות שבו הסביר כי הובן שלא כהלכה, ואנשי אלכסנדרוני ביטלו את תביעתם. עבודתו של כ"ץ הורדה מהמדפים באוניברסיטה ותוארו נלקח ממנו. כ"ץ התחרט וניסה לערער לבית המשפט העליון אך ערעורו נדחה.
יותר מ־20 שנים אחרי ההתדיינות המשפטית חזר הבמאי אלון שוורץ אל ימי ההתדיינות המשפטית. עיקר סרטו של שוורץ מתבסס על קלטות של שיחות עם לוחמי אלכסנדרוני שאסף כ"ץ בזמן הכנת העבודה, ובהן מודים חלקם כי רצחו תושבים. שוורץ מספר כי כשראה את הקלטות שהעמיד כ"ץ לרשותו הזדעזע. הוא הבין, שוב - לדעתו, את עומקו של השקר שעל פיו אנו חיים, הטוען כי למדינת ישראל יש הצבא המוסרי בעולם ועלינו להתייצב מול העוול שביצענו.
לכאורה יש מקום להריע לשוורץ על תגליתו וטוהר חרבו, אלא שצפייה בסרט מעמידה בפני הצופה מספר מכשולים לפני שיפרוץ במחיאות כפיים. שוורץ אינו בורר באופן קפדני את האירועים. מלכתחילה הוא בעצם חמוש בתזה ראשונית שטבח אכן נעשה ואף שהוא מפזר בדלילות פה ושם עדויות לוחמים הטוענים כי מדובר בלהד"ם, עיקרן המכריע של הקלטות המושמעות מרשיע את לוחמי אלכסנדרוני בביצוע הטבח. לשם חיזוק העדויות מסתמך שוורץ על מלומדים תומכים, כאוהב ישראל ד"ר אילן פפה, שמידת ההגינות הצפויה ממנו שקולה פחות יותר לזו של טריבונל חתולים רעבים השופט עכבר קטן וחסר הגנה.
ואף על פי כן, ולמרות הפיתוי למנות את שבחיו וכשליו של הסרט, אין כאן כוונה לחרוץ את דין ה"כן היה טבח/לא היה". את הוויכוח המר שאולי יתעורר מחדש אני משאיר לאחרים, אבל את העתיד הקרוב והרחוק אני כבר יודע היטב, אפילו שבדיוק היום שכחתי את כדור הבדולח בבית.
כך יתנהלו הדברים: בפסטיבלים בחו"ל אלון שוורץ הולך להרוויח מחיאות כפיים רועמות. הוא יצעד על שטיחים אדומים, הוא יזכה בחמור הזהב, בתיש הזהב, אולי אפילו במזומן לסרטו הבא - הם אוהבים שם הגויים סרטים כאלה שמרשיעים את היהודים האלה במעשי זוועה, אם מעשים כאלה התרחשו וגם אם לא.
אולי גם ישאלו את שוורץ בשקט - ואולי לא - אם יש לו טבח ערבים מוצלח נוסף שאפשר להפוך אותו לדוקו מלא האשמה נוטף דם, ושוורץ יתגרד בפדחתו ימינה ושמאלה ושמאלה וימינה, וינסה לגרד מתהומות מוחו פתרון לבעיה. כי את כפר קאסם כבר חלבו בכוח עד שיבש עטין הזוועה, וגם את דיר יאסין סחטו עד טיפת הדם האחרונה.
ואומנם עלה בידו לעשות עוד סיבוב על טנטורה, אבל יש בעיה, רבותיי, אין מספיק מעשי טבח לכל בוגרי הקולנוע הישראלים לדורותיהם באשר הם. דור ועוד דור מסיימים את לימודיהם, נשפכים אל השוק, ומעשי הטבח לא עומדים בקצב.
כמו שבבים בשוק האלקטרוניקה העולמי, דוכני הטבח די מתרוקנים. צה"ל הצעיר אומנם התלכלך לא מעט, אבל כשבוחנים את שלוליות הדם במבט־על, מפרספקטיבה של שנים רבות, כשלו החיילים הצעירים באספקה עשירה של מעשי זוועה והותירו רק פירורים לקולנועני העתיד.
אולי כוונותיו של שוורץ אכן טובות וזה רק אני, טיפוס מכוער שכמוני, שאינו מצליח להתחמק מחשדות לא יפים שמבעבעים בתוכי, שאולי באצטלה של לקדש את הארץ, של עשות מחננו טהור, הוא מגרד בחרס את פצעי המקום המותש הזה, יוצא בריקודי מה יפיתי, בעצם מתוך מחשבה מריירת על מחיאות הכפיים בפסטיבלים.
ואולי, אולי הגיוני יותר, הוא קולנוען מתחיל שחובט בנו את החבטות הקשות והמשומשות הללו כי זה פשוט קל. כי כוח דמיונו, ההכרחי לכל יוצר, כשל מלקחת אותו רחוק יותר. למחוזות יצירה חדשים יותר. רעננים יותר. אז הוא הולך על הבטוח. הוא מיילל ובוכה על הזוועות שחוללנו או לא לפני 70 שנה.
יש לי רעיון לשוורץ בשבילו ולכל אלה המפיקים תועלת והנאה גדולה מלהטיף לנו על חטאינו של לפני 70 שנה וכבר אינם מוצאים כאלה. מחפשים דרך להרשיע יהודים? לכו עוד אחורה. לכו אפילו אלפי שנים לאחור. הכתובים מספרים שיהושע חיסל לפי חרב את החיווי ואת הפריזי וגם את היבוסי. בטוח שנעשו שם מעשי טבח ללקק את האצבעות. על בטוח ששוורץ ימצא שם איזה טבח עסיסי לסרטו הבא.
לראות או לוותר: כבר צפינו בשפע סרטים על ישראל הנוראה. נקעה הנפש. אפשר לוותר.